יש הקוראים לו מלפפון ויש הקוראים לו קישוא, שכן שניהם משתייכים לאותו מין ביולוגי (Cucumis) שנדיר למצוא גדל בר בארץ. המשפחה, משפחת הדלועיים (Cucurbitaceae), מתמחה בייצור של פירות עסיסיים המבשילים בעונת הקיץ. למטבח שלנו חדרו מלבד המלפפון, גם הקישוא, המלון, האבטיח והדלעת. למשפחה יש סימני היכר ברורים וקל לזהות אותה: הפרחים צהובים (לעיתים ירקרקים), חד-מיניים, לרוב על אותו צמח פורחים לחוד או יחד פרחים זכריים ופרחים נקביים, והפרחים הזכריים מייצרים אבקה והנקביים שחלות ופירות. העובדה הזאת עזרה מאוד בפיתוח של זני המלפפון המודרניים שהם עתירי פירות ולא מרירים כמו המלפפונים של ימי ילדותי. מיני הדלועים הם צמחים מטפסים הנאחזים בקנוקנות בצמחים טרופיים שאוהבים הרבה שמש והרבה מים, וכך הם מוצאים את דרכם אל האור. הם גומלים בעסיסיות מתוקה.

אני מניחה שאת מיני הבר ליקטו בתאווה זה מכבר אנשים שהיו יותר רעבים ממני. את המציאה של המלפפון (הזה) אני חייבת ליואב גרטמן ולאחד מאנשי הכנופיה שלו שמעון כהן-סיון, המשוטטים בארץ ומחפשים מיני צמחים נדירים. הם אלה שמגלים מדי פעם מיני צמחים חדשים שנוספו לפלורה של ישראל, והם אלה שמוצאים מינים שנעלמו מהעין שנים רבות, מתנפלים עליהם ומצלמים. הגענו לבריכות הדגים של קיבוץ העוגן על פי מידע מוקדם, נחושים בדעתנו לא ליפול בפח, שכן מלונים ומלפפונים שנאכלו בשדה נובטים לפעמים ויכולים להטעות. הפרי הבשל צהוב, ולעיתים יש עליו סימני כלורופיל ירוקים. גודלו כגודל אגרוף של נערה. בניגוד למלון התרבותי, הוא מלא כולו עסיס ואין בו חלל. גם הריח פחות אטרקטיבי.

העזתי וטעמתי, בתחילה את הגרעינים ולאחר מכן את הציפה. הטעם קצת תפל אבל לא מר. הדוק הקל של המרירות שהרגשתי אחרי שאכלתי את הציפה רמז לי שהדרך הנכונה לאכול אותו היא אחרי בישול. טעמם של הזרעונים מרווה, וזה הזכיר לי את מה שלמדתי ממורי פרופ' יעקב גליל, שטבע את הביטוי "עונת המלפפונים". העונה שבה מבשילים המלפפונים היא עונת הקיץ, ובזמן הזה כולם בטבע צמאים, ועל כן הפרי האטרקטיבי ביותר לבעלי חיים הוא פרי עסיסי. בעונת החורף יש עדיפות ברורה לפירות מתוקים.

מטעמי שמירת טבע אני לא ממליצה לאסוף ולאכול מהצמח הנדיר הזה, אף על פי שבמקום שבו הוא גדל היו פרטים רבים. קישוא ודלעת הם לא פחות טעימים. ייתכן גם שחלק מהפרטים הגדלים בשטח הם רעילים. במשפחה יש מינים רעילים, ומידת הזהירות מחויבת בצמחי בר. אם אתם ממש רוצים, אני מציעה לכם לגדל אותו מזרעים ואז ליהנות מפריו. כך יזכה לשימור ולהפצה. העזתי ולקחתי שני פירות, אחד טעמתי כבר בשטח. מפאת הנדירות לא מצאתי אינפורמציה על האכילה של המין, והתלבטתי מה להכין ממנו כי הוא נראה מאוד מתאים לתבשיל להקפצה ולמילוי, אבל רציתי לכבד ידיד בטעם, ועל כן הכנתי ריבה שתשמור אותו לימי החורף או לפחות עד לסיור הבא.