מלקולמיה היא צמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים (Brassicaceae), שלו פרחים לבנים, ורודים או צהובים. בישראל גדלים ארבעה מינים, שהנפוצים ביותר ביניהם הם מלקולמיה חרוקה (Malcolmia crenulata) ומלקולמיה אפריקנית (Malcolmia africana). המינים האחרים נדירים יותר. אני תמיד נזכרת מלקולמיה בחיוך. בצעירותי, כיוון שמצאתי את השם קשה להגייה ובאמצע נאלצתי לקחת אוויר, השקעתי שעות ארוכות בניסיונות לבטא אותו.

הפרחים של המלקולמיה גדולים יחסית והדורים, וזו אולי הזדמנות לתהות על פרחי משפחת המצליבים. אחד הדברים שמרגש אותי בטבע הוא העובדה שגם אצלנו וגם אצל החרקים מושגי היופי דומים מאוד. גם אצלם וגם אצלנו, הסימטריה חשובה מאוד, אולי כיוון שכך אפשר להבחין שהפרט הסימטרי בריא ולא חולה. כל הפרחים בטבע הם סימטריים. רבים הם בעלי סימטריה מעגלית שהיא מחייבת מאוד. בני משפחת המצליבים הם בעלי סימטריה רדיאלית מינימלית, לא חמישה ולא שישה עלים אלא רק ארבעה. ארבעה זה כמעט המינימום של העלים שניתן ליצור איתם סימטריה מעגלית. קמצנות מסוימת שהרווח האקולוגי הכולל שלה למשפחה הוא אדיר, וככל הנראה זו אחת הסיבות שהמשפחה מוצלחת ונפוצה כל כך. בתי גידול רבים אכן מוצפים בפרחים ממשפחת המצליבים.

בסוג מלקולמיה כעשרה מינים. הם מוגדרים כמו רוב המינים של המצליבים על פי צורת הפרי. במקרה של המלקולמיה הפרי הוא קציץ מוארך. חוקרים מטורקיה הגדילו לעשות ובדקו את שמונת המינים של המלקולמיה שגדלים בארצם. באמצעים מתקדמים של מיקרוסקופ אלקטרוני ובמאמר שפרסמו בשנת 2011 הם הוציאו שני מינים מהסוג, כיוון שהשערות על הפירות שונות מאוד. ייתכן שהמאמר יישכח, וייתכן שיש כאן פריצת דרך שתשנה לחלוטין את השקפת העולם שלנו על הסוג מלקולמיה. לדעתם, מלקולמיה חרוקה (Malcolmia crenulata) היא למעשה זובנדה חרוקה (crenulata Zuvanda). המין השני הנפוץ אצלנו - מלקולמיה אפריקאית, אינו גדל אצלם, כך שלא נכנס לקבוצת המחקר. מלקולמיה אפריקאית פלשה גם לאמריקה, שם היא נקראת חרדל אפריקאי (African mustard), לרמז על טעם המצליבים שלה ואולי על הפריחה הצהובה של הצמח.

ואם הסיסטמטיקה משתנה, הטעם של המצליבים נשמר, לפחות בפרחי הבר. החריפות הקלה של העלים תתאים אותם לסלט ירקות. אם יש לנו הרבה עלים, אפשר עם סוכר ולימון, ואם יש לנו מעט עלים, נוסיף אותם לירקות שקנינו בשוק. ואם לא זה ולא זה, הם ישמחו כריכים עייפים או שיניים רעבות.