המעוג כמוהו כחלמית, בן למשפחת החלמיתיים (Malvaceae). שני הסוגים דומים מאוד, ואין לי ספק שאילו היו מבינים את שפת בני האדם היו חלק מצמחי המעוג נחרדים כיוון שלא אחת מכנים אותם חלמית. כדי שלנו זה לא יקרה עלינו להביט באחורי הפרח. עלי הגביע שמלווים את הפרח ואחר כך את הפרי, והם חלק מהפרח, מלווים בגביעון שהוא עלים "רגילים" שגדלים בסמוך לעלי הגביע ודומים להם מאוד. אצל המעוג (בכל מיני המעוג) הם מאוחים, ואילו אצל החלמית הם מפורדים. השוני הזה מלמד ששני הסוגים יצאו לדרכם בשבילי האבולוציה, אבל לא מכבר, שכן עדיין יש הרבה קווי דמיון בין שני הסוגים. כיום מונים כ-25 מינים בסוג, אולם זה מספר זמני, שכן סיסטמטיקאים מניידים אותם בין המעוג לחלמית.

המעוג הקיפח הוא כמעט אנדמי, גדל רק במזרח הים התיכון, כולל איי יוון, ונראה שהרבה ארצות היו שמחות להוסיף אותו לאינוונטר שלהן בשל יופיו. גם כאן הוא נדיר יחסית, אולי בשל הקושי לפרוח בקיץ הוא לא מצליח לפרוץ. מעוג קיפח הוא צמח רב-שנתי, גבוה יחסית, ועל כן גם זכה לשם קיפח. כיום הוא מוגדר כמין נדיר שגדל בנחלים של צפון הארץ. הוא פורח בקיץ ממאי עד יולי.

הפרחים של המעוג ערוכים, יחידים או זוגות, בחיקי עלים, ורודים ומרשימים, מלווים בדרכי צוף בהירות. הגבעול המתנשא לגובה מציג אותם, והם נראים ממרחקים, מה גם שהם בוחרים לפרוח קצת אחרי שכולם גמרו. ההשקעה של הצמח בפרחים אכן משתלמת, והוא זוכה לביקורים של הרבה מאביקים, פרפרים, דבורים וחיפושיות. חלק מהפרפרים גם מטילים עליו את הביצים, ובכך הוא לוקח אחריות ומפרנס את ילדיהם הזחלים הרעבים.

הזרעים והפירות, בעיקר הפירות הצעירים, טובים מאוד למאכל. כגודל הפרחים כך גם גודל הפירות. הם מתאימים מאוד כחטיף בשטח. אפשר לקטוף פירות ולהקפיץ אותם, ואפשר לאסוף עלים ולשלב אותם בקציצות ובהקפצות. עדיפות כמובן לעלים צעירים.