אחד המינים הנפוצים ביותר של הסוג מקור חסידה הוא מקור חסידה גזור, ממשפחת הגרניים (Geraniaceae). קל יחסית לזהות אותו, על פי צורת העלה. הפרחים קטנים יחסית וצפופים וערוכים בתפרחת לנוחיותן של הדבורים המאביקות ושאר המבקרים. יש הרבה מינים של מקור חסידה, ועל כן יש לגייס את כל הסימנים האפשריים לעזרתנו, לא רק את צורת הפרח והפרי אלא גם את מראם של הגבעול והעלים. לקבוצה רבת המינים הזאת תפקיד משמעותי בשרשרת המזון המקומית. הזרעים נאכלים על ידי ציפורי שיר, מכרסמים ונמלים. העלים נאכלים על ידי חרקים, כולל זחלי פרפרים, וכמובן גם על ידי הצאן, הארנבונים וכל מי שאוהב עלים.

המין הוא ים תיכוני במקורו, והספרדים שהגיעו לאמריקה אהבו אותו מספיק כדי לקחת אותו לשם. עם הזמן הוא התפשט, וכיום הוא נפוץ בכל אמריקה. הוא הפך לעשב מרעה טוב, ויש עדויות שלפחות שלושה שבטים של אינדיאנים נהגו לאסוף ולאכול אותו. ואף על פי שבחלק מהרשימות הוא מופיע כעשב רע, סלחו לו על הפלישה.

גם במזרח העולם ומסביב לים התיכון נשמרה המסורת - העלים הצעירים נאכלים, השורשים נאכלים, ילדים לועסים את השורשים כמסטיק וכן הם מוספים לתבשיל, והזרעים נאכלים כחטיף בשדה. בנוסף, כמו לכולם, מיוחסות למקור החסידה הגזור סגולות מרפא רבות.

את העלים אפשר לשלב בתבשילים רבים, ירוקים, חסרי גוון מיוחד אבל משביעים. בחרתי בדרך הקלה, להקפיץ אותם.