מקור החסידה נמנה עם משפחת הגרניים ((Geraniaceae. זו המשפחה שתרמה לנו את הבמיה וגם את הפלרגוניום (Pelargonium), הצמח שפרחיו האדומים הגדלים בפחים ממוחזרים מסמלים יותר מכול את מזרח הים התיכון. לכל המינים של המשפחה פרי שצורתו מקור, אבל בעיקר למקור החסידה, שבתוספת של עלי הכותרת מזכיר בצורתו ראש של ציפור. המקור הוא התפתחות של עמוד העלי שהתארך, והזרעים הם הביציות של השחלה.

המינים השונים במשפחה נבדלים בדינמיקה של ההפצה, ההשתחררות של הזרעים מהמקור. הגרניום משחרר קודם את הזרעים, ואילו במקור החסידה הזיף מתפצל ומושך את הזרעים אחריו. הפירות של מקור החסידה מופצים וניתקים מהפרי בכוח מכני הנובע מאורכם השונה של הסיבים שלאורך הזרע היבש. כאשר הזרע נרטב אורכם שווה, וכאשר הסיבים מתייבשים הם מצד אחד קצרים יותר ומסתלסלים. כך הוא מפיץ את עצמו, וכך הוא גם חודר לתוך האדמה, בהברגה.

קל מאוד לזהות את הצמחים של מקור החסידה, ודאי כשהם בעלי מקור. גם לעלים יש מראה אופייני. לא נתקלתי כמעט בבוטנאים שהתווכחו ביניהם האם זה מקור חסידה, אולם פגשתי רבים שהתווכחו על המין. יש כמה עשרות מינים, רובם ורודי פרחים ומעטים בעלי פרח סגול. הם גדלים בכמויות גדולות במדבר ובהר, והמשימה להבדיל ביניהם קשה מאוד. הסיסטמטיקה מתבססת על סימנים בבסיס של הפרודה. מומחים אמיתיים יודעים לזהות את המינים גם לפי צורת העלים, לפחות את חלקם.

כל המינים טובים למאכל, אך הצעירים טעימים יותר ומזינים. אוכלים אותם חיים או מבושלים. עדיף לאסוף את העלים לפני הפריחה, ואם מתכננים לבשל אפשר גם בראשית הפריחה. רוב המינים נפוצים מאוד, וניתן לאכול מהם בלא חשש מפגיעה בטבע. מקור החסידה החלמיתי גדל על יד ביתי ועל כן הכנתי ממנו קציצות.