מקור חסידה מצרי הוא מין נפוץ מאוד, חד-שנתי, לא גדול, שמתפתח בחורף ואז נעלם ממשפחת הגרניים (Geraniaceae). תמיד מעניין להביט על מיני הצמחים הנפוצים. בדרך כלל אנחנו נמשכים לנדירים שעליהם אנחנו יודעים ממחקרים וחוות דעת. פחות תשומת לב מקבלים המינים הפשוטים שנמצאים כמעט בכל מקום. אנחנו רואים את הסימנים המורפולוגיים המבדילים אותם ממינים אחרים - העלים מאפירים, שעירים, אורך עלי הכותרת כאורך עלי הגביע - חמישה עד שבעה מ"מ, אורך המקור הוא פי עשרה.

מקור חסידה מצרי הוא צמח של בתות ספר באזור הסהרו-ערבי. הכיוון שלו לבית הגידול האופייני נובע מהתאמות מורפולוגיות ופיזיולוגיות, שאותן יותר קשה לראות. השערות שעל העלים רומזות על התאמה לתנאי יובש, והן מגינות על הפיוניות מפני איבוד מים. אולי גם מרחיקות ולו לזמן קצר את הטורפים באזור, כדי שלא יאכלו את הצמח. כנראה האנזימים שלו עמידים יותר בטמפרטורות גבוהות, אבל את רוב העובדות החשובות האלו כנראה לא נדע. לעיתים חוקר מסוים מקדיש את חייו לצמח מסוים. לפעמים עבודת מאסטר או דוקטורט, לפעמים חוות דעת של איש שטח מנוסה – כל אלו מספקים לנו הערכות, ואיתן אנחנו מתקדמים. מה רב הנסתר על הגלוי.