שושנת המים הצהובה (Yellow Water Lily) היא אחד הפרחים היפים והמרשימים שגדלים אצלנו. היא ממשפחת הנופריים (Nymphaeaceae), משפחה שלה שני נציגים בארץ: הנופר והנימפאה. שם הסוג ושם המשפחה מקורם במצרית עתיקה, נפר פירושו יפה. ואם מי מקוראיי מהסס, הוא מוזמן לקרוא את "שאנהת המצרי". הספר נכתב על ידי מיקה ולטארי, בשנת 1945, ויצא לאור בעברית מאוחר יותר. שמה של היפהפייה הנזכרת שם הוא נפר-נפר. גבירה נוספת וכנראה לא פחות יפה ומסוכנת, מאותה סביבה ועם שם דומה, היא חמותו של פרעה, נפרטיטי.

הנופר הצהוב הוא צמח של נופי מים. וכמו שגופי המים הטבעיים של ישראל בסכנת התייבשות מתמדת, כך גם הצמחים הגדלים בהם, ובפרט אלו הזקוקים לכמויות מים גדולות. לנופר שתי צורות של עלים: עלים טבולים שכולם מכוסים מים, ועלים צפים, שכשמם כן הם. העלים הצפים מכילים פיוניות בחלקו העליון של העלה, והם נהנים משני העולמות, גם מכמות המים הבלתי מוגבלת וגם מהפעפוע המהיר של הפחמן הדו-חמצני באוויר. בתנאים אלו הצמח גדל ומתרבה ויכול לכסות שטחים נרחבים – אילו רק היו לנו מספיק בתי גידול מימיים.

הנופר הוא צמח טרופי במוצאו, וכיוון שהוא גדל בבית גידול שבו אין מחסור במים הוא מתפנק ופורח בקיץ, כאשר טמפרטורת המים עולה והמאביקים פנויים. את פרחי הנופר מבקרים זבובים, דבורים וחיפושיות. דלפינו (1875 Delpino,), וחוקרים אחרים שבאו אחריו, טוענים שבמינים של העולם החדש ההאבקה האפקטיבית מבוצעת בעיקר על ידי חיפושיות, ועל כן גם מבנה הפרח מתאים לחיפושיות. שלא כמו המצליבים והציפורניים שאצלם האבקנים הם הראשונים להבשיל, אצל הנופר, בראשית הפריחה האבקנים עדיין סגורים. בימים הראשונים של הפריחה הצמח מייצר צוף והאיברים הנקביים שלו בשלים לקלוט אבקה. הצופנים עשירים בסוכר אבל חבויים, וכדי להגיע אליהם על החרקים להידחק אל מול הצלקת ולהאביק. לאחר שהצלקות שבעו, האבקנים מבשילים ומניבים כמויות גדולות של אבקה שמועברת לפרחי נופר הגדלים בשכנות ומתחילים לפרוח.

באירופה יש עדויות מחפירות ארכיאולוגיות על אכילה של זרעי נופר. אוספים פירות בשלים, כותשים אותם ומכינים דייסה. השורשים של הנופר נאכלים מבושלים. אפשר גם למצות מהם עמילן, חומר תשמורת נפוץ מאוד אצל הצמחים. המרירות הקלה של השורשים חולפת במהלך הבישול, ויש המלצות על בישול ארוך. מבשלים גם את העלים והגבעולים. הזרעים היבשים משמשים למאכל וטחונים להכנת קמח ולאפייה. עדויות על אכילת הנצר של הנופר מצאתי אצל האינדיאנים באמריקה, וגם אצל הפינים והרוסים - הם אוכלים את העלים והגבעולים. במקום אחר ראיתי הצעה לעטוף בעלי נופר תבשיל שמיועד לאש. היום אנחנו משתמשים למטרה הזאת בנייר אלומיניום. הטורקים יודעים להכין מהפרחים משקה מרענן, אך לא מצאתי את המתכון. הנופר הוא צמח מוגן ושמור, ועל כן אם תרצו לטעום ממנו תצטרכו לגדל אותו לבד ואולי למצוא מקום עם שפע בחו"ל.