משפחת השפתניים (Labiatae) היא משפחה חושנית של פרחים המואבקים בעיקר על ידי פרפרים ודבורים. הפרח אינו בעל סימטריה רדיאלית, ולכן הוא מכונה על ידי הבוטנאים "פרח בלתי נכון". הכותרת מתחלקת לשתי שפתיים, עליונה ותחתונה, שהן לרוב שונות מאוד זו מזו. יש במשפחה מבנים מורכבים המתאימים להאבקה על ידי מינים מסוימים של חרקים ומונעים ממינים אחרים לחדור לפרח. הצמצום הוא גם במספר האבקנים – ארבעה בלבד, ובמספר עלי השחלה - רק שניים. יעילות והתמקצעות הן שם המשחק של המשפחה.

אי אפשר לראות נזמית ולא לחשוב על סרפד - השיחים הנמוכים, העלים המשוננים... סוג של תחפושת. אבל אם חלק מאוכלי העשב יחשבו "כמונו", שיהיה לנזמית לבריאות. שני המינים (הסרפד והנזמית) גדלים לעיתים בשכנות כיוון ששניהם אוהבים ריכוזי חנקן גבוהים בקרקע, אך כאן נגמר הדמיון. הנזמית שייכת למשפחת השפתניים. יש לה פרחים לבנים המואבקים על ידי חרקים, והפרחים האלו מודגשים באמצעות כתמים לבנים על העלים. זה צמח חברותי מאוד, ולא רק למאביקים יש סיבה להתקרב אליו אלא גם לנו, כי מעבר ליופי הצמח מתאים להכנת תה.

שלושה מינים גדלים בישראל: נזמית לבנה (Lamium moschatum), הדומה מאוד למין (Lamium album) שגדל ונאכל באירופה, נזמית לופתת (Lamium amplexicaule), הנפוצה מבין הנזמיות, שלה פרחים ורודים בעלי צינור כותרת מוארך ודק שמאפשר רק לפרפרים ארוכי חדק להאביק אותה והיא מין נדיר, ונזמית מקווקוות (Lamium garganicum), שבאירופה נפוצה ונאכלת. אצל חלק מהמינים, ובעיקר בנזמית הלבנה, גם עלי הצמח הסמוכים לפריחה צבועים באותו גוון, ובכך עוזרים לצמח לפרסם את עצמו ולקרוא למאביקים.

צמחי הנזמית אינם הראשונים שגדלים עם בוא הגשמים. הם מאלו שמשתהים קצת, כדי להקטין את הסיכון שמייד עם הנביטה יתנפלו עליהם מלחכים רעבים שחיכו כל הקיץ עד אשר יצוצו הצמחים הצעירים והרעננים. במרס ובאפריל אפשר למצוא צמחים בשטח, שיפרחו במשך כל הקיץ.

הצרפתים הם אלו שהשתמשו בצמח באדיקות, וכדי להימנע ממחסור גידלו אותו בגינות ולא הסתפקו במה שמלקטים. במאה ה-20 סר חינו, אבל שפים מהוללים וכמה נשים מבוגרות אפופות נוסטלגיה עדיין משתמשים בו מדי פעם. הנזמית הלבנה נחשבת לצמח קדירה, שבנוסף לטעמו הטוב גם משרה בריאות ודוחה דיכאונות. העלים משמשים גם להכנת תה והפרחים מתוקים. ילדים בכל העולם מוצצים מהם את הצוף, ואם אתם חרוצים תוכלו להכין מהפרחים ריבה.

הנזמית עשירה בברזל ובוויטמין A, ואם רוצים ליהנות ממנה גם בשנה הבאה אפשר לחזור לאותו מקום. הקפידו לא לקטוף את כל הצמחים אלא להשאיר לפחות חצי כמות לצורכי התחדשות. מאגדים את הצמחים בבסיסם באמצעות חוט או חבל, ואת קצה החבל תולים על מתלה. מקומו של המתלה הוא במרפסת מאווררת, אך ללא שמש ישירה שתשרוף את העלים. לאחר שהעלים התייבשו היטב אפשר לאסוף אותם לצנצנת או לתלות לשימוש ולקישוט במטבח או במרפסת של המטבח.

הספרדים מתבלים ליקרים בנזמית לבנה, לא טעמתי ואין לי דעה בעניין. תה מעלי נזמית פותח את קנה הנשימה ועוזר למעשנים וללוקים בדלקת גרון חורפית. ניסיתי אותו יום חורף אחד, כשכבר לא יכולתי יותר לשבת בבית ויצאתי למרות השיעולים לרעות על גדות נחל התנינים (העליון), מקום נפלא לליקוט צמחי בר למאכל. המתכון פשוט.