המין הזה של הניסנית הוצא מהסוג ניסנית (Crepis), אך למרות הנידוי נשמר שם הסוג בעברית כדי להקל על חובבי הטבע שכבר למדו את השם העברי שלו. הדרך הנוחה להגדיר את המין היא לעקור אותו ולראות את הבולבוסין, ההתעבויות של הגבעול, פקעות שבהן אוגר הצמח חומרים לקראת הפריחה ושאותן אוהבים היונקים לאכול.

הכינוי בולבוסין מבטיח עמילנים מתוקים כמעט אצל כל הצמחים. כלקטנים, המלאכה לאסוף פקעות לא קלה היא דורשת חפירה ומלווה לא אחת באכזבות. רצוי לאסוף פקעות לפני הפריחה שאז הן טעימות ביותר והבעיה היא שלעיתים קרובות קשה לזהות את הצמח לפני שמחליטים לחפור..  הבולבוסין הטמונים באדמה, כמו המרירות מלמדים על המאבק בין אוכלי הצמחים לצמחים. הצמחים אוגרים עמילנים כדי לפרנס את הפרחים והפירות, אחת הדרכים שלהם לשמור עליהם הוא להטמין אותם באדמה, במקרה של המררית כפקעיות על הגבעול ובמקרים אחרים כפקעות שמוצאן בגבעול. וההרביבורים לפחות הגדולים והחזקים בעלי הטופרים והמכושים מחפשים עמילנים כדי לפרנס את עצמם ואת הצאצאים.

ניסנית הבולבוסין, שלה פקעות הנשמרות באדמה, נאכלת בספרד. אצלנו בעיקר אוכלים אותה החולדים, ונראה שלשני המינים יש תרומה לתפוצה זה של זה. החולדים מגיעים למקומות שבהם גדלות הניסניות, וחלק מהפקעות נשכחות בקינים, וכך תורם החולד להפצת הניסנית, כמו שהוא תורם לחמציצים. ניסנית הבולבוסים היא מין אופייני לארצות הים התיכון, שחובב חופי ים ועל כן הוא עמיד באדמות קלות ועליו לשמור על הפקעות.