בעולמנו המתחמם, בימות הקיץ החמים ניתן קצת כבוד למי שמשרה קרירות: צמחי הנענע ששלושה מינים מהם גדלים בר בנחלי ישראל. הם בבחינת צמחים שלא נס ליחם, ודווקא בקיץ הם בשיא הגידול והפריחה.

הסוג נענע הוא אחד הסוגים הנפלאים של משפחת השפתניים (Labiatae). בעולם ידועים כ-25 מינים ומאות זנים, מתוכם שלושה מינים הגדלים בר בארץ. המין הנפוץ ביותר הוא נענע משובלת (Mentha longifolia), בגדות הנחלים אפשר למצוא גם את נענעת המים (aquatica Mentha), ואת נענעת הכדורים (Mentha pulegium). עוד כמה מינים גדלים בתרבות, והם נבדלים זה מזה בסידור הפרחים ובמבנה התפרחות שעל הגבעול.

הנענע גדלה בר באחד מבתי הגידול המבוקשים ביותר בטבע: גדות נחלים. וכמו מינים אחרים מהמשפחה, הצטברו בה במשך השנים שמנים אתריים למיניהם, חומר שרוב בעלי החיים מעדיפים שלא לאכול. לעיתים קרובות, מה שלא טעים לבעלי החיים טעים לאנשים ולהיפך, בפרט אם הם מקפידים על המינון הנכון. ייחודם של צמחי הנענע (מנתה בלעז) הוא בשמן האתרי המיוחד שנוצר בעלים, המנתול שנוסחתו הכימית היא C10H20O, המכיל קבוצת OH פנויה לקשר שמייצר מולקולת מים ומקרר. המנתול מקנה לצמחים את החריפות האופיינית לטעם המנתה, והוא משלב שתי תכונות כימיות מיוחדות: נדיפות ומסיסות.

המנתול נוזל בטמפרטורת החדר, אבל הוא מתנדף בטמפרטורה של 42-38 מעלות (התנדפות, כזכור לנו משיעורי הכימיה, היא תהליך של שינוי מצב הצבירה מנוזל לאדים). זהו תהליך שבו המולקולה קולטת חום מהסביבה הקרובה, או במילים אחרות: מקררת את הסביבה. הקרירות הזאת מקנה תחושת רעננות ומגבירה את זרימת הדם בנימים, והיא מקור התכונות הרפואיות של הנענע. תכונה נוספת חשובה היא המסיסות של מולקולת השומן שמאפשרת לה לחדור דרך שכבות העור ולגרום לנו להרגיש את תחושת הקרירות המפורסמת.

שמו של צמח המנתה מקורו במיתולוגיה היוונית, והוא ניתן לצמח על ידי תיאופרסטוס. מינטה הייתה נימפה ואהובתו של פלוטו, מה שסיבך אותה בהתמודדות קשה עם פרספוני, אשתו. מי אנחנו שניכנס למריבות הפנימיות של אלו שחיו לפני כל כך הרבה שנים. כמו הרבה צמחים אחרים, יובאה המנתה ממזרח הים התיכון למערבו על ידי הרומאים. הפריצה הגדולה של נענע כמין רפואי הייתה במהלך המאה ה-15, אז יצאו באירופה פרסומים רבים על התכונות הרפואיות שלה, ואף על פי שיובאה לצורכי מרפא היא נפוצה מאוד בגינות והפכה לצמח המשמש גם אנשים בריאים.

קל מאוד לגדל את הנענע, צמח רב-שנתי שגדל כמעט בכל הקרקעות וזקוק להרבה מים וחום. גם אם הצמח מתייבש כולו הוא מתחדש מהשורש, ובקלות אפשר להרבות אותו באופן וגטטיבי - עד כדי כך שאת חלק מהזנים החקלאיים קשה להרבות מזרעים. הנענע גדלה בשטחים חקלאיים ברוב מדינות העולם. בסין ויפן ידועים הזנים החריפים שתרכיזים שלהם נמכרים בכל מקום כמשחות וכשמנים ובשפע בלתי נדלה גם באינטרנט. אף על פי שכיום גם מפיקים מנתול באופן סינתטי, אי אפשר לתאר אף שוק בלי אלומות של צמחי נענע.

אפשר למצוא בספרות נתונים על תרופות שמסייעות לסדרה ארוכה של חוליים. מקובל שימוש בחליטה של עלי נענע לטיפול בבחילות, קלקול קיבה, גזים, התקררות, חום וכאבי ראש. היא מומלצת גם כסעד לתינוקות שמתקשים בעיכול חלב אם, וכמחזקת את הלב והמוח של אנשים בריאים. יש מתכונים שמשלבים שמני מנתה עם חומרים נוספים, כמו למשל בתוספת עלי ורדים להשריית שינה.

מינים של מנתה שולבו בתרכובת הידועה של הפליט, שבזמנו (בזמני) היה החומר האולטימטיבי נגד יתושים. גם כיום, מי שלא רוצה להיעקץ על ידי יתושות וקצה נפשו בחומרים הכימיים הנמכרים בבקבוקים, יכול למרוח את עצמו במיץ של עלי נענע. זה אפילו עוזר.

מניסיוני האישי אין כמו שמן מנתה לסייע נגד כאבי ראש. עיסוי של הרקות במשחה או בשמן במשך כמה דקות בחדר חשוך מעביר כאבים שתרופות אחרות לא מפיגות. בנוסף, התכווצויות וכאבי שרירים (גם כאבי גב) רבים ניתן להעביר בעיסוי בשמן מנתה. ההסבר המדעי הוא שהמנתה מזרזת את הזרימה בנימי הדם, וכך מסייעת לפיזור רעלנים מהשרירים. טעם המנתה מרענן את הנשימה, ועל כן הוא משולב במשחות שיניים, בסוכריות ובמסטיקים, שאין כמותם להפגת ריחות מעיקים טרם נשיקות ולהסתרת ריחן של סיגריות גנובות.

השימושים לצמח זה במטבח רבים, גם כעלים טריים וגם כעלים מיובשים. הנענע משמשת להכנת תה, גם בשילוב עם אלכוהול - כוסית קטנה של ליקר מנתה ירקרק עוזרת לעכל גם את הארוחות הכבדות ביותר. הנענע משתלבת נהדר בסלטים, במאפים ובמאכלי בשר. אני אוהבת לשלב אותה בעופות ממולאים ובקציצות בשר, שם היא מקנה קלילות לכל המתכון. המתכון המוצע הפעם הוא להכנת סוכריות מנתה. זה לא שאין אצלנו במכולת סוכריות מנתה עטופות בצלופן, אך המתכון נבחר בשל ההצלחה הגדולה שלו בבישולי שדה עם ילדים. ותודה לחברתי מיכל קנדל, גם על הרשות להשתמש במתכון שלה וגם על הסוכריות