הנרקיס הוא בן משפחה מיוחסת, משפחת הנרקיסיים (Amaryllidaceae), שקרויה על שמו. כולם פרחים יפים יפים, גדולים ומרשימים. מלבד העלים והפרחים הריחניים של הנרקיס שאנחנו רואים מעל לאדמה, יש לו גם בצל, ולכן קוראים לו גיאופיט. המילה היא חיבור של שתי מילים בלטינית, ופירושה: צמח אדמה. הכוונה היא לצמחים שניצני ההתחדשות שלהם מצויים מתחת לפני הקרקע. נרקיסיים הם בעלי בצל, שהוא איבר אגירה שעיקרו עלים בשרניים מאוד ובבסיסו מצוי גבעול מקוצר. במטבח קוראים לגבעול הזה "עוגת הבצל"; ממנו נובעים העלים והתפרחות מזדקרות כלפי מעלה. משפחת הנרקיסיים דומה מאוד למשפחת השושניים. בשתי המשפחות לפרח יש שישה עלי עטיף, תספרו ותראו…

הצבעים של הנרקיס הם לבן וצהוב. מיני הבר שלנו הם לבנים ובמרכזם עטרה צהובה. בסיפורי ילדותי שכתב אותם הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן קראו לו "פרח לב הזהב", ואני זוכרת סיפור נוגע לב על ילד שהציל את אימא שלו בזכות הפרח ובזכות האהבה. תפקידה של העטרה, החלק הפנימי הצהוב של הפרח, הוא גם למשוך מאביקים וגם לשמור על איברי הפרח הפנימיים, האבקנים והצופנים, כדי שלא יירטבו כשיורד גשם. העטרה הצהובה שומרת עליהם כמו מטרייה. במינים התרבותיים, שגדלים בגינות, יש זנים שאצלם כל הפרח צהוב או כל הפרח לבן.

מלבד את הצבעוניות של הנרקיס היפה, יש לנרקיס גם ריח מתוק ונעים. ריח הפריחה של הנרקיס הוא מהערבים ביותר בטבע. עוצמת הריח מתעצמת לקראת סוף היום, מה שמלמד אותנו שגם בערב הוא מזמין מאביקים, את פרפרי הלילה. אלו כידוע נמשכים לפרחים בהירים וריחניים.

בעבר היו מפיקים מהנרקיס בשמים בתהליכים מסובכים של זיקוק מהפרחים. העבודה חייבה הרבה פרחים והרבה עמל לקבלת טיפות של בושם. כאן החלה המסורת של מחירם הגבוה של הבשמים, שהמשיכה לפיתוח הטכנולוגי שאפשר לחקור את המבנה הכימי של מולקולות הריח ולייצר אותן באופן סינתטי. פחות רומנטי ויותר יעיל, אך עדיין יקר.

אף על פי שאני מביאה מתכון להכנת בצלים של נרקיסים, אני לא מצפה שאיש מכם יאכל נרקיסים הגדלים בר, שכן מדובר בצמח מוגן. הצמח כל כך יפה, וכיוון שאפשר לאוכלו אני שמחה לכלול אותו בספר כדי שתכירו אותו ותשמרו עליו.

הנרקיס הוא צמח של ביצות ושל אדמות כבדות, ויפה עשה לוין קיפניס בשירו הידוע שהכתיר אותו בתואר "מלך הביצה". עם היעלמות מקווי המים מישראל, נעשה הנרקיס נדיר יותר ויותר, וטוב עשתה רשות שמורות הטבע שהכריזה עליו כצמח מוגן. עדיין נמצא אותו בחודשי החורף מקדים לפרוח, בביצות ובשדות מעובדים שפעם היו ביצות. אף שבבתי גידול עשירים במים ובלחות בדרך כלל מאחרים הצמחים לפרוח, הנרקיס הוא מהמקדימים להציץ.

הנרקיס נקרא על שמו של נרקיסוס, אל יווני שהתאהב בעצמו ואף אחת מפיות היער לא הייתה ראויה לו (לדעתו). סופו שהוטלה עליו קללה, שמה שעשה לפיות ייעשה לו. הוא התאהב ונכסף לעצמו כל כך עד שצלל אל דמותו המשתקפת וטבע בנהר. למרות הסימפטיה הרבה שאני רוכשת לאוהבות שבורות לב, לטעמי העונש שהוטל עליו היה מוגזם. כך או כך, במקום שבו צלל עלה צמח יפהפה, וזו דרכו של הטבע להקנות חיי נצח.

הבצלים נאכלים חלוטים במים, מבושלים או צלויים. מהפרחים מכינים מרקחת למנה אחרונה. הקדשתי למטרה בצל אחד (שהסתבר שבתוכו יש כמה בצלצולים קטנים), בישלתי במים במשך חצי שעה. בתום הבישול הבצלים היו רכים, אכילים אבל מעט מרירים. כך שאין כאן המלצה חמה מצידי גם בהיבט הגסטרונומי.