הסוף נמנה עם משפחת הסופיים (Typhaceae), סוג יחיד במשפחתו, וכראוי לבן יחיד הוא מפונק וגדל רק בבתי גידול עשירים במים. ארבעה מינים של סוף גדלים בארץ: סוף הקרין (Typha elephantina), סוף רחב-עלים (Typha latifolia), סוף מצוי (Typha domingensis) וסוף צר-עלים (Typha angustifolia). כמו מינים רבים של צמחי מים הסוף הוא בעל תפוצה רחבה.

ברוב הזמן, על פני השטח, אנחנו רואים רק את העלים של הסוף, ובעונת הפריחה עולה גם עמוד התפרחת. הביטוי "קנה סוף" מתאר את הגבעול של הצמח, שברובו הוא תת-קרקעי, שקוע באדמה או במים, עטוף ברקמת אוורור הנקראת ארנכימה (airenchim) ובתוכה חומרי תשמורת עמילניים.

התפרחת של הסוף נראית כמו מברשת לניקוי בקבוקים, ויש האוספים אותה לנוי כיוון שלאחר שהתייבשה (ובעיקר אם טרם הופרתה) התפרחת יכולה להישמר בבית במשך שנים. התפרחת מכילה שתי קומות של פרחים זעירים וצפופים - בחלק העליון פרחים זכריים, ובתחתון פרחים נקביים. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח או כוח הכובד. עם הבשלת הפרי העמוד מתפורר לזרעים רבים, שמתעופפים ברוח ונישאים במים. שיער התפרחת של הסוף המצוי שימש למילוי כריות, והעלים משמשים עד היום לקליעת סלים ומחצלות.

באירופה ובצפון אמריקה נאכלים הניצנים, גבעולי הצמיחה הצעירים של סוף צר-עלים. במזרח התיכון ובמזרח הודו מכינים לחם שמקורו באבקנים של סוף הקרין. הפריחה העשירה מהווה תחליף לקמח. באירופה ובצפון אמריקה נהגו הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה והמתיישבים העניים של וירג'יניה לאכול את קנה השורש (השורשים) ואת התפרחות של סוף רחב-עלים. את קנה השורש מוציאים מהאדמה וזורקים למדורה. הקנה מוקף ברקמת אוורור לבנה. תוכו עשיר בחלבונים וטעמו מתוק. הגבעולים הצעירים משמשים להכנת סלט, הזרעים נאכלים אחרי צלייה קלה. כך מתאר לנו קלרק (Clarke) בערך שכתב באנציקלופדיה "אוצרות הבוטניקה" שיצאה לאור בשנת 1876 בלונדון. הוא מתאר אותו מסיורו על גדות הדון כמעדן שכולם אוכלים אותו "באדיקות דתית", ושבכל בית תלוי אגד של הצמח למאכל.

לסיכום, אף על פי שיש בידי אינפורמציה רק על שלושה מתוך ארבעת המינים שלנו, זה לא יהיה נועז מדיי להניח שכל המינים נאכלים. כל מין במקום שבו הוא גדל, רק לא כולם מדווחים לעולם מה הם אוכלים: את הקנה, הגבעול שמתחת למים (בעיקר קלוי), העלים והצימוח הצעיר כסלט והאבקנים כתחליף לקמח.

עם ההתמעטות של מקווי המים החופשיים הולך ונעלם הסוף מבתי הגידול הטבעיים. מצאתי אוכלוסייה יפה בתעלת ניקוז בעמק יזרעאל. המלאכה להגיע אל ליבם אינה קלה, יש לתלוש בחוזקה את צבר העלים. חיתוך בעומק המים עוזר גם הוא.