הסידה משתייכת למשפחת החלמיתיים (Malvaceae), משפחה שאפשר לאכול ממנה ללא חשש. אם מתרכזים בפירות ובפרחים הביטחון עוד עולה. העלים גם הם רובם אכילים, במיוחד אם מבשלים אותם.

צמחים רבים אני זוכרת לפי המקום שבו פגשתי בהם לראשונה, כך גם את הסידה. פגשתי אותה על גדות מאגר מים בשדות יקנעם. היינו קבוצה של בוטנאים בהתרגשות רבה כיוון שבמאגר נמצאו צמחי מים נדירים, שרידים של הביצות העתיקות שנוקזו על ידי החלוצים בעמק יזרעאל. אז נזדמנו לנו גם כמה צמחים לא מוכרים שגדלו על גדות המאגר, מינים שזה עתה פלשו לארץ ומבקשים לתפוס את מקומם של המינים שנכחדו.

למרות הרומנטיקה וההתרגשות שלנו על כך שמצאנו צמח חדש לפלורה של ישראל, מסוג המציאות שבוטנאים אוהבים, השמחה לא הייתה שלמה. ברוב מדינות העולם הסידה נחשבת לעשב רע. במקום אחד ראיתי כתוב שהיא ברשימה של עשרת הצמחים המזיקים ביותר לגידולי כותנה וסויה, והיא פולשת גם לשדות של צמחים אחרים, לשדות מרעה ולגינות. לפסיגים של הצמח צורה שמזכירה לב, ויש אזהרה להשמיד אותם ברגע שהם נראים בפאת השדה.

הצמח הגיע מהארצות הטרופיות של צפון אמריקה, ומשם התפרץ לעולם כולו וגדל בקיץ באזורים עשירים במים. כתגובה להתפרצות יש הרבה מחקרים על תנאי הנביטה ומגבלות הקיום של הצמח, ויש אפילו קוטל עשבים שמתאים להשמיד אותו. הפרטים שראינו מקיפים את המאגר היו מעטים ודלים. נקווה שהוא ילך כלעומת שבא, והצמחים המקומיים אולי יפנו לו מקום, אבל לא מקום רב ושלא נעמוד בעוד כמה שנים המומים מצער על הפולש האכזרי ועל כך שלא השמדנו אותו מייד בהתחלה.

הפרח עשיר באבקנים ושומר על הדגם האופייני למשפחה. צבעו צהוב בהיר, צבע חביב על הדבורים, ועל חמשת עלי הכותרת מצוירות דרכי צוף. מבקרות ומאביקות אותו בעיקר דבורים, ובקלות רבה הצמח מבשיל את הפירות דמויי העוגה האופייניים למשפחה. הפירות הירוקים טעימים למאכל. אכלתי אחד בשטח, וגם העלים של הצמח מתאימים לבישול, למשל כתוספת לקציצות ירק. אולי אם נהפוך אותו ללהיט קולינרי, יחפשו אותו אוהבי הגורמה, ישמידו אותו מהבר, ויקלו על הדילמה שלנו, עד לפעם הבא שהוא יתפרץ לכאן. וכן, קצת זהירות, שכן הגבעולים עטורים קוצים.