הסמבוק הוא צמח מרשים ויפה תואר ממשפחת היערתיים (Caprifoliaceae). הפירות, ולעיתים העלים של שני המינים, נאכלים, אם כי משתמשים יותר בסמבוק שחור (Sambucus nigra) שגדל בתרבות בארץ, וגם בסמבוק אמיתי (Sambucus ebulus). השחור נפוץ יותר. מדובר במינים אירו-אסיאתיים בתחום הישראלי בחרמון, שנראו לראשונה בשנת 2008, וידוע עד כה רק בגוש אחד, ובו כחצי תריסר פרטים (או שמא כולם אינם אלא פרט אחד?). הוא גדל בין סלעים במדרון תלול, ברום 2,100 מ'.

כיום מגדלים את שני המינים בעיקר לנוי, אבל בעבר גידלו סמבוק שחור גם לצורך יבול הפירות. הפירות לרוב שחורים, וכך הוא זכה לשמו, אולם אצל חלק מהצמחים יש גוונים נוספים, נוטים לסגול. באירופה מייצרים מהפירות יין, ולפני 120 שנה עוד אפשר היה למצוא אותם נמכרים בשווקים של לונדון. בפורטוגל משתמשים בהם לא רק בשל טעמם אלא גם בגלל הצבע, לייצור יינות. כמו כן שימשו לייצור דיו, בימים שכתבו בעט נובע, ולצביעת צמר. מהקליפה ומהשורשים אפשר להכין צבע שחור, מהפירות צבע סגול, ואפשר להפיק ירוק מהעלים.

הפירות האדומים-שחורים מתאימים לליקוט על ידי (על מקורי) ציפורים. זאת בגלל הגודל והצבעוניות, וגם בשל העובדה שאשכול הפריחה מרוחק מהענפים והעלים של הצמח וכך נמנעת פגיעה בעופות. יש תיאורים על להקות ציפורים, בעיקר בעונת הנדידה, שיורדות על צמח כזה ומנקות ממנו את כל הפירות. בהמשך הדרך הן ינסו לגמול לו בהפצת הזרעים.

אמונות רבות רווחות מסביבו, כאילו יש קשר בין צמחי סמבוק למכשפות. שמעתי טענות שמתחתיו נפגשות המכשפות, וגם טענות הפוכות שאיפה שהוא גדל אין מכשפות. יש גם מגבלות בכריתת העץ. צריך לברר איפה גדל צמח האם ולעשות טקס מיוחד שלא עמדתי עליו עד הסוף, ואצטרך לברר פרטים אם החיים יביאו אותי למקום שבו אצטרך לכרות צמחי סמבוק.

בינתיים אני מסתפקת בהנאה מהצמחים. אני נזהרת מהעלים, כי יש שמועות על רעילות, ושמחה בפירות המתוקים. הפירות אינם גדולים, אבל הם מכונסים לאשכול, ועל כן קל מאוד לאסוף אותם. את הפרחים הצעירים אפשר לטגן בחמאה, ומלבד לייצור אלכוהול הפירות גם נאכלים ומשמשים כתבלין בתבשיל, בבשר או במרק. העלים משמשים להכנת תה. כדאי להימנע מאכילת הזרעים, כי מצאתי אזהרת רעילות, ובעיקר מוזהרות נשים בהיריון. ייתכן שהם גורמים לשלשולים, אז בבקשה להתחיל בזהירות, במינון נמוך.

הפרחים והפירות משמשים להכנת משקאות, תה צמחים וליקר אלכוהולי. בעודי מצטערת שאין באפשרותי לנסות את הסמבוק בשל נדירותו כאן, התגלגלתי לטיול שורשים בעיירה שיופוק שעל גדות אגם הבולוטון בהונגריה. בעיירה אירחו אותנו אווה והרשי - הוא שומר ומטפח בהתנדבות את בית הקברות היהודי שם קבור סבא של סבא שלי, והיא אירחה אותנו בחמימות והגישה לשולחן משקה קר, תוצרת בית. לדבריה, כולם בהונגריה מכינים אותו והפרחים נפוצים מאוד.