מי שמחפש את הקרומים שהעניקו לסרפד הקרומי את שמו, ימצא אותם על ציר התפרחת הנקבי. במשפחת הסרפדיים הפרחים מואבקים בלי עזרת חרקים מאביקים, לא נמלים ולא דבורים, אלא באמצעות הרוח ובעזרת כוח מכני הנובע מהלחץ של האבקנים בפרחים הזכריים.

פרחי הזכר הם בעלי ארבעה עלי עטיף, ובתוכם ארבעה אבקנים, מקופלים בניצן, ועם ההבשלה הם פורצים החוצה, מזדקפים ומעיפים אבקה לכל עבר. אשכולות הפרחים הנקביים מכילים פרחים בעלי עלה שחלה יחיד וצלקת שעירה הערוכה לקלוט את גרגירי האבקה. ברוב המקרים ההפריה תתרחש מייד, כיוון שצמחי סרפד גדלים בקבוצות, סמוכים זה לזה. במקביל, גרגירי האבקה הזעירים יינשאו עם הרוח ויגיעו לבנות זוג מרוחקות יותר, פיזית וגנטית. מתנצלת על הארוטיקה והרומנטיקה, אך האמינו לי שצנזרתי כאן, המציאות עוד יותר לוהטת. עם זאת, הפרחים צנועים, אינם גדולים ואינם צבעוניים אלא ירקרקים וקטנים, והם חד-מיניים - פרחי נקבה ופרחי זכר בנפרד.

הסרפד הקרומי והסרפד הצורב, שני מינים המלווים את האדם, הם בבחינת "צמחי אשפתות" שאוהבים אדמות מועשרות בחומר אורגני. הסרפד הקרומי (נכון להיום) מצומצם יותר בתפוצתו, והוא מאכלס בעיקר את השרון ומרכז הארץ. מעניין שמינים רבים מהקבוצה האקולוגית של צמחי האשפתות הם מינים נאכלים, בגלל התכונה לחמוד את מה שקרוב לעין. רוב המינים האלו מצויים בשפע, מזיקים לאדם ורבים מהם מינים פולשים, ועל כן קל לי להמליץ על אכילתם. אין כמעט פגיעה בצמח, ואולי אפילו ניצור תרומה למערכת הסביבתית המקורית שלנו.

העלים של הסרפד הקרומי דומים מאוד לאלו של הסרפד הצורב, קל להתבלבל וקשה להגדיר. הסימן הטוב ביותר הוא שאצל הסרפד הקרומי יש בכל מפרק רק שני עלי לוואי ירוקים (לעומת ארבעה בסרפד צורב). במטבח אין משמעות להבדל בין המינים.

בתיאור המינים הנוספים של הסרפד הבאתי שני מתכונים אחרים, וכאן אוסיף מתכון מצמחי סרפד שמתאים גם לבישולי שדה: קוטפים עלים או את כל החלק העליון של הצמח. מבשלים במים כמה דקות, מוציאים וסוחטים. מוסיפים ביצה, קמח מצה ומלח. מטגנים קציצות סרפד במחבת חמה. זהו מתכון פלא שמתאים לרוב העלים הירוקים שנמצא בשטח.