העבקנה הוא שכן של הקנה; כמוהו בן משפחת הדגניים (Poaceae), וכמוהו אחד הנפילים של המשפחה. ולמה לא? בית הגידול שלו הוא הטוב מכולם, על גדות נחלים ומקווי מים, שיא השפע שצמחים יכולים לשאוף אליו באזורנו. בפרק הדן בקנה, ציינתי כמה הבדלים שיעזרו להבחין בין שני המינים. האמת היא שהעבקנה שכיח אצלנו יותר מאשר הקנה המצוי.

קשה להבדיל בין הקנה לעבקנה. ההופעה שלהם בטבע דומה מאוד בבית הגידול, במידות ובכלל. לכל בוטנאי יש סט של סימנים משלו להבדיל בין שניהם. הסימן החביב עליי הוא נדן העלה. העלה הדגני חובק את הגבעול והטרף של העלה, ה"דגל" מאונך לגבעול, ובמקום הזווית מצוי נדן העלה. אצל הקנה הוא ישר, ואצל העבקנה הוא מתרחב ומסולסל ולרוב צבעו צהבהב. יש גם הבדלים בבית הגידול. העבקנה קצת פחות מפונק וגדל לא רק על יד מים זורמים אלא גם בשטחים עם לחות גבוהה, אבל בבית גידולם תנאי הלחות משתנים לפרקים, ועל כן אני ממליצה לדבוק בסימן המובהק של הנדן.

השימוש העיקרי בעבקנה לתועלת האדם הוא לקליעת סלים, יותר מאשר למאכל. ואיך קולעים סל מעבקנה? ראשית, יש למצוא גבעולים ירוקים, רכים יחסית ועם זאת חזקים מספיק. הניסיון ילמד אתכם אם הצלחתם למצוא. אורך הגבעול תלוי באורך הסל שתבקשו לקלוע. לאחר מכן, בעזרת סכין חדה, חותכים את הגבעול לאורכו לחצי, ואז שוב - לשלישים או לחצאים, כך שמכל גבעול יהיו לנו ארבעה או שישה כפיסים. זו מלאכה מסוכנת במיוחד אם הסכין חדה, אך בלי סכין חדה היא לא תיתכן, וכן היא מחייבת דייקנות. את הכפיסים מניחים שתי וערב וקולעים מסביב בכפיסים נוספים.

שימושים אחרים הם כבסיס למטאטא, למשל כזה שמכינים משיחי נשרן, כגדרות, כמקלות, כחכות, כמוטות לאוהלים, וכבסיס לרפסודות, כיוון שהגבעולים חלולים, בקיצור צמח שימושי מאוד. מי שנקלע רעב לשפת הנחל שינסה לדוג דגים עם מוטות העבקנה, ומי שנואש או עייף מלאכול דגים יפנה להכנת מטעמים מהקנים הצעירים. עדיפות לגבעולים צעירים ולצמיחה מתחדשת שהתאים של הצמח בה רכים יותר. גבעולים צעירים מבושלים ברוטב עגבניות ובצל נחשבים למעדן.