העדעד שייך למשפחת העפריתיים (Plumbaginaceae), משפחה לא גדולה המכילה כעשרה סוגים, ביניהם העדעד. העדעד הוא צמח שנמשך לבתי גידול שחונים ולחופי הים של חצי הכדור הצפוני. בסוג עדעד כ-100 מינים, מתוכם שישה גדלים בר בארץ, חלקם בבתי גידול מדבריים וארבעה מהם בחוף הים. ואם יורשה לי משהו אישי, למינים האלו הקדשתי ארבע שנים מחיי, את השנים הפוריות ביותר שבסיומן קיבלתי את התואר השני על התפלגות תפוצת מיני העדעדים בחוף הים, וחבקתי שתי בנות.

בחלק מהמהדורות של "המגדיר לצמחי ישראל" (וגם ב"פלורה פלשתינה") קראו לעדעד הכחול עדעד מפורץ, תרגום שמו הלטיני המתאר את צורת העלים, והכוונה לאותו המין. העדעד הכחול הוא צמח שהיה בעבר נפוץ יותר וכיסה גם את הגבעות הפנימיות של השרון. בעשבייה בירושלים מצאתי איסופים של נח נפתולסקי ושל אחרים ממקומות שהיום מתנשאים בהם בניינים ופעם גדלו עדעדים: ניר עם, גדרה, נס ציונה, בני ברק, גבעתיים ורמת גן. מאז אותם ימים נדחק העדעד לחוף הים, ושם הוא תופס את בתי הגידול המפנקים יותר, בעלי הקרקעות העשירות יותר, אלו שנוצרו בתילים העתיקים שלאורך החוף. תפוצת מיני העדעד הכחול בחוף הים תואמת במידה רבה את מפת האתרים הארכיאולוגיים.

קו אנטומי מיוחד למשפחה הוא הנוכחות של בלוטות המפרישות מלח. על העלים התפתחו בלוטות בעלות מבנה מיוחד ומורכב מכמה תאים. כדי לראות את מבנה הבלוטה צריך להיעזר במיקרוסקופ. את טיפות המלח המופרשות אפשר לראות לעיתים כנקודות לבנות על העלים, כל נקודה מסמלת בלוטה פעילה; אפשר לראות ואפשר ללקק. היכולת להפריש עודפי מלח עוזרת להם לגדול בבתי גידול מלוחים כמו מלחות וחופי ים.

העדעד נקרא גם הלבנדר של הים (sea lavender) בשל הצבע הסגול של התפרחות, לא בגלל הריח. התפרחת מתייחדת בחלוקת תפקידים לא שגרתית. הצבע הכחול הוא של עלי הגביע, שאצל רוב הפרחים הם ירוקים ולא צבעוניים, ועלי הכותרת של העדעד הכחול הם לבנים. הפרח מותאם מאוד להאבקה על ידי פרפרים, כולל פרפרי לילה. לעדעד הכחול יש תכונה של אי סבילות עצמית, דהיינו הצמח אינו עושה זרעים מהאבקה של עצמו אלא רק מהאבקה הדדית; הוא חייב שיבקרו אותו. בתכונת האי סבילות הוא מבטיח לעצמו יצירה של קומבינציות גנטיות חדשות, אבל לוקח סיכון שלא כל הפרחים יצליחו לייצר זרעים.

עלי הגביע הכחולים שומרים על צורתם וצבעם לאורך זמן, ולכן השם מבטיח חיי נצח - עד-עד. נראה שעלי הגביע הקרומיים משמשים כמצנח ועוזרים להפצת הזרע למרחקים באמצעות הרוח. עלי הגביע הצבעוניים הם שמעלים את ערכו של הצמח כפרח נוי המתמיד לשמור על צבעוניות לאורך זמן. אם תולים את הצמחים הפוכים לייבוש, הם נשארים יפים למשך חודשים ואפילו שנים.

אף על פי שהעדעד הוא צמח מוגן ואסור בקטיפה, העלים נאספים בחוף. מדי שנה רושמים פקחי רשות הטבע והגנים לפחות דוח אחד. כמה ימים לפני שהכנתי את הרשימה, נתפסו ארבעה שקים בחוף ג'סר א-זרקא, ואם הם מתמידים לאסוף אותו מדי שנה סימן שהעלים טעימים לחיכם. העלים חמצמצים ויפים ומשמשים בסלט כמקור לוויטמינים ולברזל. אני מבקשת מקוראיי שלא להפר את החוק. אפשר לאכול את העלים ישירות מהצמח (בתנאי שהוא גדל בגינה פרטית ולא בטבע). הטעם שלהם עשיר באופן מפתיע ומתאים מאוד לסלט.