עוזרר סיני נמנה עם העוזררים האדומים שגדלים באזור. הפירות שלו קטנים ומוארכים. הוא שיח נמוך שגדל במרומי החרמון, מרום 1,400 עד 2,000 מ'. סימן שנתן בו מייק (מיכה) לבנה, שהיה ה-מומחה לצמחייה של החרמון, הוא שאפשר לנסות להבחין גם לפי סידור הענפים: ענפי עוזרר סיני צומחים תכופות במאוזן ואף כלפי מטה, ויוצרים מבנה סבוך במיוחד. בנוסף, הגוון של קליפת הענפים מוכתם באדום-כתום. משפחת הוורדיים (Rosaceae) היא משפחת הפלא של הפירות האדומים. הסימנים שלה הם מסוג הסימנים שקשה לכתוב אותם במגדיר, אבל המנוסים יזהו לפיהם את הצמח במבט אחד.

לרוב אנו תופסים את הצמחים הקוצניים כמטרד לבעלי החיים, שהרי תכליתם של הקוצים היא בעיקר להפריע לבעלי החיים לאכול את העלים. אולם לעיתים קרובות צמחים סבוכים וקוצניים משמשים מסתור לבעלי חיים. כך ציפורי שיר רבות נוהגות להסתתר ולקנן בתוך סבך הענפים של העוזרר הסיני. כדאי לעצור ולהתבונן בסבלנות כשמוצאים אותו. הוא צמח שמבטיח הפתעות לחובב טבע.

עוזרר סיני שכיח במרומי הרי סיני. זה מרחק גדול בין שתי אוכלוסיות קרובות שאין ביניהן מעבר של אבקה. ולא במקרה עצים הגדלים על הרים גבוהים, בדומה לאנשים הגדלים שם, סובלים מבידוד. הבידוד של האוכלוסיות גורם להאבקה בתוך הקבוצה ולחיזוק של תכונות מקריות וסביבתיות שנמצאות בה. לעיתים קרובות הגדרת המין עומדת למבחן. אחת ההגדרות של מין ביולוגי מבחינה באוכלוסיות שמאפשרות האבקה ויצירת זרעים פוריים כבני אותו מין. האם הדבר אפשרי בין האוכלוסייה של החרמון והאוכלוסייה של סיני? האם הם מינים נפרדים? סוגיה קשה לאנשים רעבים.

עם הפשרת השלגים בסביבות חודש מרס העוזרר הסיני מלבלב ופורח באשכולות של פרחים לבנים. אלו מבשילים את הפירות לקראת הסתיו והשלכת של העלים. בחרמון העץ נפוץ למדיי, ואפשר לראות עצים עמוסי פרי. גם החרקים והעופות חומדים אותם, וזכותם לפנינו, ובכל זאת למען ההתנסות הרשיתי לעצמי לאסוף קצת פירות.

אפשר להכין ריבה, אבל הכמות הייתה קטנה מדיי (להכנת הריבה מבשלים כוס פרי עם חצי כוס סוכר, על אש קטנה. אפשר להוסיף קצת מיץ לימון או פרי הדר אחר, תפוז או קלמנטינה וגם מים), ועל כן הכנתי ליקר.