עוזרר קוצני הוא הנפוץ מבין העוזררים הגדלים בישראל. בעבר אפשר היה למצוא פירות שלו נמכרים בשווקים, אבל היום נדיר למצוא. העוזרר נזכר במשנה פעמים אחדות, בשמות עוזרר או עוזרד. מכיוון שבערבית נשמר עד היום השם זערור (זעיר, היינו תפוח זעיר), סביר להניח שמדובר באותו עץ. הסוג עוזרר נמנה עם משפחת הוורדיים (Rosaceae), שבה נכללים כ-200 סוגים, הגדלים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים משני עברי האוקיינוס האטלנטי. על הענפים האפרוריים של העוזרר גדלים קוצים חדים שאורכם סנטימטר עד שניים, בעיקר על הענפים העבים יותר. תפקידם כמובן להגן על השיח מפני עיזים חמדניות. הוא לא גבוה ואלו מגיעות אליו בקלות. הקוצים הם שהקנו לו את השם קוצני.

העוזרר מלווה את הפן המזופלי, אוהב הלחות, של חברת האלון המצוי, אבל לא חושש להתקרב לעבר ספר המדבר. כל חובבי הטבע מכירים אותו בשל ההפתעה הנעימה למצוא פירות אכילים גדלים בר. למעט בחרמון ובנופי מים, הסיכויים למצוא כאלו מוגבלים.

תפוחי עץ בעולם השפע שלנו מונחים בקערה בסלון, והילדים עוברים על ידם ולא מעיפים מבט. כשאני הייתי צעירה הם נחשבו למעדן. למזלי היה לסבתי עץ בחצר שעליו הבשילו תפוחי אנה ירוקים, והיא סיפקה לנו תפוחים לעיתים קרובות.

ולמה להזדקק לטובתם של הגדולים? תפוחי עץ קטנטנים גדלים על עצים בצפונה של ישראל, ובאירופה הם נפוצים עוד יותר. מהם ירוקים-צהבהבים או אדומים, מה שמלמד שהטבע הועיד אותם לקטיף על ידי הציפורים, ולא רק הקטיף העצמי עושה אותם טובים יותר, גם טעמם. הפרחים אכילים ומשמשים קישוט לסלטים ולמאכלים אחרים. מהזנים בעלי הפירות העסיסיים יותר אפשר להכין ריבה מתוקה או משקאות. אפשר גם לאכול אותם טריים מהעץ, רק שאז פינת המתכון תישאר ריקה. על פי החינוך שאני קיבלתי, לא קוטפים פרחים של עצי פרי.

בשוק באר שבע, בפינה הדרום-מזרחית שלו - שם מצוי השוק הבדואי "האמיתי", ראיתי שמוכרים עלים ופרחים מיובשים של עוזרר לתצרוכת עצמית. הרוכל לא שש לענות לשאלות של הנודניקית מהצפון (למרות העובדה שקניתי אצלו הרבה תבלינים), הוא רק אמר שהעלים שהוא מוכר מקורם בחברון ושהם טובים לבטן. הוספתי את עלי העוזרר לתה. הם לא מאוד ארומתיים, אבל הם נתנו לו עומק.