כמה מינים של עכנאי גדלים בישראל. המבנה המפותל של התפרחת מזכיר את הפיתולים של הנחש, ומכאן שם הסוג עכנאי, מילה נרדפת לנחש בעברית. התכונה של התפרחות המסתלסלות אופיינית למשפחה, משפחת הזיפניים (Boraginaceae), והיא בנוסף לזיפים אחד הסימנים המובהקים של המשפחה. ברוב המקרים, ואף שהיו לי עדויות והבטחות, התאכזבתי כשרציתי לטעום את בני המשפחה. עכנאי נאה, שבעבר קראו לו עכנאי לחכי, הוא מין חד-שנתי. תכונה נוספת שמאפיינת את העכנאים, אבל לא רק אותם אלא מינים נוספים במשפחה וגם במשפחות נוספות, היא שינוי צבע הפרח בהתאם למצבו. בראשית הצמח פורח בגוונים בהירים של ורוד, לאחר ההאבקה הוא משנה את צבעו לכחול ולסגול; שילוב צבעים שמוכר לנו מנייר הלקמוס

עכנאי נאה הרוויח את שמו בכבוד, שכן הוא אחד היפים מבין העכנאים, מתנשא בתפרחות כחולות. לעיתים הוא משמש לנוי. הוא דומה מאוד לעכנאי יהודה הנפוץ יותר. כל הצמח מכוסה בצפיפות בשערות רכות. העלים התחתונים ביציים עד איזמליים, מזכירים עלי לחך, מכאן שמו הלועזי וגם שמו העברי הקודם של המין.

מצאתי תיאורים של שלושה מיני עכנאי שנאכלים בספרד. אחד מהם גדל אצלנו - עכנאי לחכי, אבל ייתכן שכדאי לנסות גם את המינים האחרים. בספרד נהנים ממנו בחמישה מחוזות שונים, כך שלא מדובר באופנה מקומית. הקסם העיקרי הוא למצוץ את הפרחים בשדה, בשעת היום המתאימה. בעיקר הילדים עושים זאת. יש גם המלצה לבשל עלים צעירים. זו לא משימה קלה בצמח שהוא רב-שנתי ושאנחנו שמים לב אליו בעונת הפריחה.

וכמו שכבר ציינתי כמה פעמים, לא ראיתי הצלחות באכילת העלים של בני משפחת הזיפניים. כמו הדבורים והפרפרים אני נמשכת לפרחים.