העלוק שייך למשפחת הלועניתיים (Scrophulariaceae), משפחה של צמחים צינוריים בעלי סימטריה דו-צדדית, מה שמקובל לקרוא פרחים לא נכונים. העלוק הוא כמעט אחרון ברשימה לפני שהאבולוציה עוברת למשפחת העלקתיים, לעלקת וליחנוק. העלוק הוא טפיל למחצה, ירוק אבל גדל על הפונדקאי. וסימן נוסף מהימים שבהם הגדרנו צמחים, הוא משחיר עם ההתייבשות. זהו צמח יפה תואר, לבן-אדום, זקוף, נראה כמו המוסר בהתגלמותו. כדי לחשוף את כלימתו צריך לחפור, ואז רואים שהוא גדל ומוצץ את לשדו של צמח אחר. ומעבר לטפילות שבמוסר האנושי אינה נחשבת לתכונה חיובית, הוא באמת מפונק. הוא עושה פוטוסינתזה בעלים הירוקים שלו ולוקח מהפונדקאי בעיקר מים ומינרלים, אולי גם קצת חומרים אורגניים והכוונה הורמונלית. וזה לא שאין לו שורשים, יש לו שורשים רגילים, ובנוסף יש לו שורשים ייעודיים, בעלי זיזים שמתחברים למי שגדל על ידו.

מה מקומה של הטפילות הזאת בעולם הצומח? האם זו ראשיתה של טפילות מלאה כמו שאנחנו מכירים אצל העלקת שאיבדה לגמרי את היכולת הפוטוסינתטית? צריך תמיד לזכור שהעקרונות והמוסר שלהם שונים.

בכמה עבודות מחקר בנות זמננו בודדו מהעלים חומרים (iridoid glucosides) שמשמשים להגנה וכחומרים אנטיביוטיים. אולם עדיין אין המלצה לאכול את העלים נגד שפעת, אולי בעתיד יתפתחו מכאן לשימוש בצמח.

ומה כן אוכלים? לא הרבה. זה צמח של ילדים, הם מוצצים את הפרחים; סוג של חטיף שאוספים בשדה. בשפע שמקנה לו אורח החיים הפזרני שלו, העלוק יכול להרשות לעצמו פרחים גדולים ועשירים בצוף.