הער האציל הוא אחד מעצי החורש היפים שלנו, והוא שייך למשפחת העריים (Lauraceae). המשפחה ממוקמת נמוך בשרשרת ההתפתחות של הצמחייה, והיא נחשבת למשפחה פרימיטיבית יחסית. בנוגע לכך יש שתי גישות: גישה אחת טוענת שהמשפחה לא מפותחת, וגישה אחרת גורסת שהמשפחה הזאת הייתה מוצלחת מההתחלה, כבר לפני מיליוני שנים, ועל כן שרדה ללא שינויים גדולים. העלים התמימים הארומתיים, הפריחה הלבנה, הריחנית והנוטפת צוף, וגם הפירות השחורים שנראים כמו ענבים קטנים – כל אלה משמשים להפקת שמן.

ער אציל הוא הנציג היחיד של המשפחה באזורנו, ולמרות זאת הוא מצליח כאן מצוין והוא מין נפוץ ובעל ערך בכל אגן הים התיכון. באזורים אחרים של העולם גדלים נציגים אחרים של המשפחה, שגם הם בעלי ערך כלכלי גבוה, ביניהם הקינמון, שאת התבלין המופק מהקליפות שלו אפשר למצוא בכל בית, והאבוקדו, שהובא לפני כמה שנים לארצנו כגידול חקלאי ונדמה שתמיד היה כאן.

ייתכן שהער האציל, הזית וההדס הם שריד לתקופות שבהן שררו בארץ תנאי אקלים טרופיים. בכל מקרה הם כאן, מתנשאים לגובה ומדיפים ניחוחות. היוונים נהגו להכתיר את הזוכים בתחרויות הספורט בער האציל, והמנהג חזר על עצמו באולימפיאדת אתונה.

המיתולוגיה היוונית מספרת על אפולו שהתאהב נואשות בדפנה, אך דפנה לא השיבה לו אהבה וברחה מכל מקום שאפולו הגיע אליו (עוד אחת הפעמים שבהן ארוס חמד לו לצון). באחד הימים הבחין בה אפולו והתחיל לרוץ אחריה. היא רצה ורצה, וכשהגיעה לנהר ואפולו כמעט השיג אותה היא התפללה לאל היער, ובאותו רגע שאפולו חיבק את גזרתה הוא גילה שהוא חובק גזע עץ גבה קומה וריחני, יפה כמוה ובלתי מושג.

עלים טריים או מיובשים של ער אציל משמשים לתיבול. לאחר הייבוש הם נשמרים לתקופות ארוכות, תלויים הפוכים במטבח או בצנצנת זכוכית יבשה. הער האציל מתאים לתיבול דגים ולבישול עם בשר, וגם לשימור דבלים. בקפריסין שמים אותו בקלפטיקו, תבשיל הטלה הידוע שלהם. ומכיוון שאפשרויות התיבול כל כך רבות, החלטתי לבחור בדרך הקלה ולהכין ליקר עם מתכון שמרני. מגישים את הרוזוליו בכוסית קטנה, אחרי הארוחה. הוא עוזר "להוריד" גם את הארוחות הכבדות. המקור של המתכון הוא מעיירה על יד פלרמו שבסיציליה, אבל הוא עובד גם בזיכרון יעקב.