על התאנה נאמר שטעמה כטעם גן עדן, והרי אנחנו יודעים במפורש שבגן עדן היו תאנים. זהו הצמח הראשון בתנ"ך (אחרי עץ הדעת) שנזכר בשמו המפורש, אף על פי שהשימוש המתואר שם בתאנה הוא למטרות צניעות ויופי. גם כיום, כשעל שולחננו יש פירות שונים מכל העולם, בשפע ובמשך כל השנה, עדיין שמור לתאנה מקום של כבוד. ואף על פי שבארץ ישראל של תקופת המקרא ועד לפני כמה עשרות שנים הפירות המתוקים הבשילו רק בקיץ, עדיין היה שווה לחכות.

התאנה שייכת למשפחת התותיים (Moraceae), שרוב המינים הנמנים עימה הם עצים. זוהי משפחה חשובה מאוד, הן מבחינת הביומסה העולמית והן מבחינת ערכה הכלכלי. פיקוס התאנה הוא אחד מבין 1,000 מינים של פיקוס, שתפוצתו טרופית וסוב-טרופית, וייחודו בתפרחות המיוחדות המואבקות על ידי צרעות ויוצרות פרי עסיסי (המתעניינים מוזמנים לעיין בעבודותיו המרתקות של פרופ' יעקב גליל בנושא).

עצי תאנה גדלים בר בארצנו ליד נחלים ומקורות מים, עין א-תינה או מעיין התאנה יש בכמה מקומות בארץ. לעיתים ניתן למצוא תאנים הגדלות בתוך בורות מים נטושים, ולעיתים מוצאים בורות מים או מעיינות על פי התאנים שגדלות בתוכם. רק שימו לב, לא כל תאנת בר נושאת פירות אכילים אלא רק הפרטים הנקביים. פריים של הפרטים הזכריים יבש ואינו טעים. למרות העובדה שהיא גדלה בר, ואולי בשל כך, התאנה היא אחד מעצי החקלאות העתיקים ביותר בעולם, לפחות 5,000 שנה כבר מגדלים אותם. בחקלאות לרוב מרבים אותם מייחורים.

התאנה נזכרת בתנ"ך קרוב ל-40 פעם. היא מסמלת, יחד עם הגפן, את השלמות, השלווה והשגשוג של ישראל, כמו שנאמר: "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א: ה, ה). מילים רבות בעברית התייחדו לתיאור פרי התאנה, ורגע לפני שהן משמשות כערכים בפסיכומטרי, הרשו לי לחזור עליהן: פג - תאנה שאינה בשלה, מכאן אגב נלקח המושג בהשאלה לילדים שנולדו טרם זמנם; גרוגרת - תאנה אחת מיובשת, בעוד המילה דבלה, שבה אנחנו משתמשים עדיין, מתארת גוש של תאנים מיובשות, כמו אלו שנתנה אביגיל לאנשי דוד בספר שמואל; קציעות - תאנים החתוכות לקראת ייבוש. מקור המילה הוא כנראה שילוב של קיץ (עונת ההבשלה של הפרי) עם הקיצוץ שקוצצים את התאנים.

במיתולוגיה היוונית יש שלושה גיבורים שזוקפים לעצמם את הבאת התאנה לבני האדם: דיוניסוס, דמטר ויופיטר, תלוי איזו גרסה קוראים. יש אפילו הטוענים שעץ הפיקוס שמתחתיו ישב בודהה כשהגיע להארה היה מין של תאנה.

שימוש בתאנה למרפא גם הוא לא המצאה של הדור שלנו. ישעיהו הנביא ריפא בדבלת תאנים את חזקיהו מלך יהודה מן השחין שלקה בו - ככתוב: "ויאמר ישעיהו: קחו דבלת תאנים וייקחו וישימו על השחין - ויחי" (מלכים ב: כ, ז). הפרי מכיל הרבה ויטמינים וסידן, ובכל התרבויות השתמשו בו למרפא. דבלים עוזרות נגד עצירות, חולשה ואנמיה.

העלים מכילים שרף חלבי, אשר חלק מהאנשים רגישים למגע שלו. הוא עובד מצוין על יבלות וירליות, ואם אין משהו טוב יותר אפשר להשתמש בו גם לחיטוי ולריפוי פצעים. כמה טיפות של השרף החלבי בכוס מים יוצרות משרה לטיפול בדלקות עיניים (לא ניסיתי).

בעולם נטול המקררים של פעם הייתה חשיבות רבה לשמר את הפירות לעונת החורף, ולכן מי שיצא למסעות הצטייד בדבלים, וכשהיה סוכר בשפע הכינו מהן ריבות. אומנם התאנים שלנו אינן גדולות ועסיסיות כמו אלו הגדלות בטורקיה, אבל הן עדיין מתאימות לייבוש.

ייבוש תאנים

יש לבחור תאנים בשלות אך לא פגומות, לשטוף אותן ולנגב. במהלך הייבוש הפרי מאבד כמחצית מכמות המים שבתוכו. צריך להקפיד לא לייבש יותר מדיי, כך שהתאנה לא תהיה קשה או פריכה אלא גמישה ורכה. לאחר יומיים או שלושה אפשר להשחיל את התאנים על חוט, תחילה במרחק רב (כדי שימשיכו להתייבש), ולאחר מכן אפשר לצופף אותן על החוט ליצירת דבלה.