משפחת הפרגיים (Papaveraceae) תרמה לנו הרבה צמחי סמים והזיות, ועל כן, על אף היופי, יש להתייחס אליה בחשדנות מרובה. העלים והשורשים של הפרגה ידועים כרעילים, ובמקביל מייחסים להם אוסף נכבד של תכונות מרפא ותכונות המשפיעות על מצב הרוח, מרוממות ובעיקר מדכאות, ועל כן אני ממליצה על זהירות. יש כיום מספיק תרופות שעברו ניסויים בבית המרקחת ורופאים מיומנים שימליצו עליהן.

עד כמה שהפרגים יפים הפרגות יפות שבעתיים. שישה מינים של פרגות גדלים בישראל, חלקן אדומות, חלקן צהובות בוהקות ונוצצות, ויש גם כתומות. יופיין העז הוא בר חלוף, שכן משך הפריחה קצר ועלי הכותרת נושרים במהרה. הפרגה הצהובה חביבה עליי מכולן, כיוון שהיא גדלה בחוף הים ובימים שבהם הייתי פוקדת אותו כדי להכין את עבודת המאסטר שלי התגנבה גם היא לרבים מהחתכים.

הפרגה הצהובה היא צמח חד-שנתי או דו-שנתי, ולמרות זאת היא מגיעה לממדים מרשימים. היא עולה, פורחת בגדול, מבשילה זרעים ונעלמת... הזרעים ברובם מתפזרים במקום, ועל כן רבים הסיכויים למצוא אותה באותו מקום בשנה הבאה. השם העממי שלה Yellow Horned Poppy - הפרג הצהוב המקורנן, בתרגום חופשי, מתאר את הצבע ואת המבנה של התרמיל שמזכיר בצורתו קרן של יעל. הכול גדול אצל הפרגה הצהובה - גם הצמח, גם הפרח, גם הפרי וגם הזרעים.

האבקה באמצעות חרקים על שפת הים היא קשה, המלח והרוחות מקשים על תעופתם, אבל היא טעם החיים ומבטיחה המשך קומבינציות גנטיות חדשות. לעומת זאת, האבקה עצמית מונעת את המתח אבל ממשיכה את הדור. אצל חלק מהפרטים של הפרגה הצהובה יש האבקת ניצנים שמתרחשת גם בלי שהפרח ייפתח. פרופ' דן איזיקוביץ (דיני) חקר את ההאבקה של הפרגה הצהובה, והמבקשים להרחיב את ידיעותיהם מוזמנים לחפש את המאמרים שלו. איזיקוביץ מצא שבארץ יש שתי אוכלוסיות שונות מבחינת התנהגות הרבייה שלהן. הפרטים שגדלים בקיסריה ובעכו הם בעלי מנגנון רבייה שונה, שכולל האבקת ניצנים, שמתרחשת טרם הפתיחה של הפרח. הוא הציע גם שייתכן כי הובאו לכאן על ידי הצלבנים.

ואם תהיתם למה להם להעביר לכאן דווקא צמח זה שנראה חסר חשיבות, התשובה היא כנראה בזרעים. הזרעים נאספים ונאכלים, וכן משמשים להפקת שמן ירקרק שמשמש למאכל ולמאור. היום אנחנו מדליקים את החשמל בהינף מפסק, אבל באותם ימים עששיות המוזנות בשמן היו כמעט האפשרות היחידה למעט אור בבית אחרי ששקעה החמה.