צורית גבוהה היא אחד הצמחים שגידלתי בעציץ והופתעתי למצוא גם בטבע, צמח רב-שנתי, בשרני, צנוע בדרישות ויפה גם כשהוא לא פורח, מתאים מאוד לעציצים ולמרפסות. משפחת הטבוריתיים (Crassulaceae) מכילה צמחים בשרניים שמתרכזים בשושנת. הם מתאימים למסלעות מלאכותיות מכיוון שגם בטבע הם מתמחים בגדילה על סלעים. הבשרניות היא סממן של התאמה למחסור במים ושמירה של משאבים לימים קשים יותר. בעונות הקשות השורשים מתייבשים ומשמשים רק לאחיזה בסלע. עיקר האחריות להמשכיות החיים עוברת לעלים ולגבעולים, ועל כן קל מאוד לרבות אותן מייחורים.

יותר מעשרה נציגים של המשפחה גדלים בישראל (14) מתוכם שמונה מינים של צוריות. מבדילים בין המינים השונים על פי הצורה והגודל של העלים. התפארת של הצורית ושל כל בני המשפחה היא לא בערך החקלאי שלהם, למיטב ידיעתי שום מין לא מגדלים למטרות מאכל אבל מינים רבים נפוצים בגננות בשל יופיים של העלים ועמידותם. מדי פעם אפשר למצוא מלקטי עלים שאוכלים אותם. הצוריות עמידות מאוד למיעוט משאבי קרקע, ועל כן מצליחות לגדול על סלעים. הן עמידות גם לטמפרטורות נמוכות, כי המבנה הבשרני מאפשר להן לא לקפוא. על כן, מי שאובד בצפון יחפש אותן בין הסלעים, אחד מ-400 המינים של הצוריות אולי יגדל שם וישביע את רעבונו עד שיגיעו המחלצים.

הבשרניות של הצוריות נובעת ממבנה אנטומי מיוחד. התאים שלה גדולים מאוד וצינורות ההובלה דלילים ומרוחקים זה מזה. כדי שתתאפשר הובלת חומרים, דופנות האפידרמיס, הקרום החיצוני של התאים, דקות במיוחד. מיעוט הפיוניות מוריד את הסכנה לאיבוד מים בתהליך ההטמעה. אפשר לומר שהצורית היא בשרנית מלידה, שכן אפילו הפסיגים של הצוריות בשרניים.

לצוריות תפקיד אקולוגי בתהליך הבליה של הסלעים לאדמה. המים ממיסים את הסלעים ויוצרים בהם גומות. בגומות נאספת כמות קטנה של אדמה, כזאת המוסעת ברוח ונעצרת. כאשר יש מעט מאוד אדמה רק טחבים מצליחים לגדול עליה. הם שומרים על האדמה ומרחיבים את הגומחה. לאחר מכן באים מינים מהטבוריתיים, מינים שונים של צוריות. הן יוצרות מערכת שורשים שטחית ומפרישות ממנה חומצות וכך אוספות עוד אדמה, וממשיכות לתמוך בדרך של הטבע. האבולוציה בנויה כך שכל מין דואג להמשכיות שלו, אבל במבט כולל תורם כל מין את תרומתו לשמירה על המערכת האקולוגית הכוללת.

מתכונים שמצאתי הציעו את הצורית בסלט ובמרק, אני בחרתי לבשל מרק.