הציפורנית המצרית נמנית עם משפחת הציפורניים (Caryophyllaceae), משפחה של צמחים לא גדולים. סימן היכר ראשון של המשפחה הוא העלים הנגדיים (לרוב). יש דמיון בין בני המשפחה גם בצורת הפרח ובמספר העלים. מספר המזל של המשפחה הוא חמש, ועל כן איברי הפרח הם או חמישה במספר או עשרה. לעיתים קרובות יש חמישה עלי כותרת ועשרה אבקנים המסודרים בשני דורים.

יותר מ-30 סוגים של ציפורניים גדלים בר בארצנו. מעטים מבני המשפחה הם צמחי תועלת, וגם בעולם כולו עיקר השימוש במשפחה הוא לנוי. אולי התפוצה הרבה של הציפורנית בשטחים שבהן נשים הרבו להסתובב גרמה לפופולריות הרבה שלה, ואולי טעמה העדין. בכל מקרה זה אחד הצמחים האהובים על הדרוזיות בגליל (ואחרות), וכבר זכיתי לא אחת להתכבד במאפה מעשה ידן ממולא בציפורנית מצרית. ציפורנית מצרית היא צמח חביב. העלים מעט חמצמצים, וגם אם ירבו וילקטו אותה אין מה לדאוג, היא מופיעה בקבוצות גדולות ומרפדת כרמי זיתים ובוסתנים. וככל שאלו יתרבו, מקומה מובטח. הציפורנית שייכת לקבוצה של צמחים "אוהבי אדם" שמשיגים יתרון בתפוצתם בשטחים שבהם האדם מתערב ומוריד את מידת התחרות עם מינים אחרים. מינים רבים כאלו (החלמית, הסרפד) תורמים את חלקם לאדם כצמחי מאכל, והרי לכם סימביוזה בהתהוותה.

גם בין הצמחים שמלווים את הפעילות של בני האדם יש חלוקה. יש מינים שמלווים דרכים חדשות שזה עתה נסללו (טיון דביק), יש מינים שנדבקים למקומות עשירים מאוד בזבל של בעלי חיים (סרפדים למשל), וישנה הקבוצה המיוחדת שמלווה את הבוסתנים והכרמים, שם גדלה הציפורנית המצרית לצידה של הוורוניקה הסורית. הוורוניקה יוצרת מראה של בריכת מים תכולה, והציפורנית בריכה ורודה.

אוכלים בעיקר את העלים והגבעולים, וכאמור זה אחד המינים החביבים על תושבי הכרמל והגליל. אין לי ספק שהחמצמצות שלו תהיה נעימה גם בסלט, אבל נשאבתי למסורות הרווחות.