ציפורני חתול מצויות, שנקראו בעבר גם ציפורני חתול מצריות ((Calendula aegyptiaca, הן מהצמחים המצויים ביותר, הנפוצים במשכנות אדם. הצמחים ממהרים לפרוח בחורף ומהווים חלק מחוויית הילדות של כמעט כל מי שגדל כאן. פרט לציפורני החתול המצויות, שהן נפוצות מאוד, הוגדרו בארץ עוד שלושה מינים נדירים, אף הם חד-שנתיים, שניים מהם אנדמיים לארצנו: ציפורני חתול מכונפות (שנקראו גם ציפורני חתול שלוש כנפיים וגם ציפורני חתול ארץ ישראליות) וציפורני חתול עבות (Calendula pachysperma). אלה מינים שמספרי הכרומוזומים שבתאיהם הוכפלו פעמים אחדות (מינים פוליפלואידיים), מהטעויות של הטבע שלפעמים הן סוף הדרך ולפעמים "סוף הדרך". צורת התפרחת אינה משאירה מקום לספק: משפחת המורכבים (Compositae).

הפרחים הפנימיים, צהובים, כתומים או חומים, הם דו-מיניים או זכריים, והם מייצרים את האבקה שמועברת לצמחים השכנים על ידי הדבורים והזבובים שמבקרים אותם. מקור השם ציפורני חתול נובע מצורת הפרי. הפרחים החיצוניים של הקרקפת, הנקביים, מפתחים פירות שנראים כציפורניים של חתול המונחות בכרית כף רגלו. לא כל הזרעים הנוצרים על אותה קרקפת הם בעלי אותה צורה, חלקם כציפורניים של חתול וחלקם קטנים יותר. הזרעים שונים גם בדרגת החספוס ובזווית. ייתכן שבדרך זו הצמח מבטיח את פיזור הזרעים על ידי כמה שליחים. ועם הצלחה הרי אנחנו לא מתווכחים.

"פרח הזהב של מרי" (Marigold) נפתח באור ונסגר בחושך. המנגנון מבוקר גם על ידי התנאים החיצוניים וגם על ידי מנגנון פנימי, תגובה הולמת ללילה ולמזג האוויר הסגרירי. דרושה הפסקה של לפחות כמה שעות חשיכה כדי לגרום לו להיפתח שוב, כך על פי עבודותיה של רוז סטופל (Rose Stoppel), בוטנאית גרמניה שהייתה פעילה בתחילת המאה ה-20 (המאמר שלה בנידון הוא משנת 1910).

הצבע העז של הפרחים נובע מחומרי צבע שנקראים קרטנואידים, פיגמנטים מצויים בעולם הצומח (גם בגזר) ובעלי סגולות של יופי ומרפא. הם מצויים בריכוז גבוה בעלי הכותרת של ציפורני החתול. ערכו הרב של הפיגמנט הביא לגידולים חקלאיים של ציפורני חתול. זה כמובן מלבד הצמחים שמגדלים לנוי. הזן התרבותי הוא בעל פרחים גדולים יותר ממיני הבר. הפיגמנטים, חומרי הצבע, שבציפורני חתול משמשים גם כמאכל לתרנגולות. אחת התוצאות היא ביצים בעלות חלמון צהוב יותר, כמו שהלקוחות אוהבים. במקום אחד קראתי שציפורני חתול נפלאות לטיפול בבעיות עור.

מינים של ציפורני חתול מגדלים באנגליה כבר משנת 1573. הפרחים שימשו במרק ובלחם בבריטניה, ובהולנד השתמשו בהם כדי להעניק לחמאה צבע צהוב יותר (כאילו שחסר משהו לחמאה ההולנדית). הפרחים משמשים כתבלין שמחליף את הזעפרן, למי שידו אינה משגת. הצבע דומה אבל לא הטעם. בספרד אוכלים את העלים של ציפורני חתול מצויות. באמריקה אכלו את השורשים של הצמח כמקור לעמילן. תהליך ההפקה כלל ייבוש השורשים וטחינתם, אך כיוון שמדובר בצמח חד-שנתי כנראה שהטכנולוגיה הזאת לא מתאימה למידת השובע ולמין שלנו.

ציפורני החתול המצויות הגדלות אצלנו הן מין קטן יחסית למינים האירופיים, אבל הוא שלנו ומצוי בשפע. השתמשתי בו כדי לטייב את החמאה, אפשר גם להצהיב איתו שמן זית ולהכין אורז צהוב.

ציפורני חתול מצויות, שנקראו בעבר גם ציפורני חתול מצריות ((Calendula aegyptiaca, הן מהצמחים המצויים ביותר, הנפוצים במשכנות אדם. הצמחים ממהרים לפרוח בחורף ומהווים חלק מחוויית הילדות של כמעט כל מי שגדל כאן. פרט לציפורני החתול המצויות, שהן נפוצות מאוד, הוגדרו בארץ עוד שלושה מינים נדירים, אף הם חד-שנתיים, שניים מהם אנדמיים לארצנו: ציפורני חתול מכונפות (שנקראו גם ציפורני חתול שלוש כנפיים וגם ציפורני חתול ארץ ישראליות) וציפורני חתול עבות (Calendula pachysperma). אלה מינים שמספרי הכרומוזומים שבתאיהם הוכפלו פעמים אחדות (מינים פוליפלואידיים), מהטעויות של הטבע שלפעמים הן סוף הדרך ולפעמים "סוף הדרך". צורת התפרחת אינה משאירה מקום לספק: משפחת המורכבים (Compositae).

הפרחים הפנימיים, צהובים, כתומים או חומים, הם דו-מיניים או זכריים, והם מייצרים את האבקה שמועברת לצמחים השכנים על ידי הדבורים והזבובים שמבקרים אותם. מקור השם ציפורני חתול נובע מצורת הפרי. הפרחים החיצוניים של הקרקפת, הנקביים, מפתחים פירות שנראים כציפורניים של חתול המונחות בכרית כף רגלו. לא כל הזרעים הנוצרים על אותה קרקפת הם בעלי אותה צורה, חלקם כציפורניים של חתול וחלקם קטנים יותר. הזרעים שונים גם בדרגת החספוס ובזווית. ייתכן שבדרך זו הצמח מבטיח את פיזור הזרעים על ידי כמה שליחים. ועם הצלחה הרי אנחנו לא מתווכחים.

"פרח הזהב של מרי" (Marigold) נפתח באור ונסגר בחושך. המנגנון מבוקר גם על ידי התנאים החיצוניים וגם על ידי מנגנון פנימי, תגובה הולמת ללילה ולמזג האוויר הסגרירי. דרושה הפסקה של לפחות כמה שעות חשיכה כדי לגרום לו להיפתח שוב, כך על פי עבודותיה של רוז סטופל (Rose Stoppel), בוטנאית גרמניה שהייתה פעילה בתחילת המאה ה-20 (המאמר שלה בנידון הוא משנת 1910).

הצבע העז של הפרחים נובע מחומרי צבע שנקראים קרטנואידים, פיגמנטים מצויים בעולם הצומח (גם בגזר) ובעלי סגולות של יופי ומרפא. הם מצויים בריכוז גבוה בעלי הכותרת של ציפורני החתול. ערכו הרב של הפיגמנט הביא לגידולים חקלאיים של ציפורני חתול. זה כמובן מלבד הצמחים שמגדלים לנוי. הזן התרבותי הוא בעל פרחים גדולים יותר ממיני הבר. הפיגמנטים, חומרי הצבע, שבציפורני חתול משמשים גם כמאכל לתרנגולות. אחת התוצאות היא ביצים בעלות חלמון צהוב יותר, כמו שהלקוחות אוהבים. במקום אחד קראתי שציפורני חתול נפלאות לטיפול בבעיות עור.

מינים של ציפורני חתול מגדלים באנגליה כבר משנת 1573. הפרחים שימשו במרק ובלחם בבריטניה, ובהולנד השתמשו בהם כדי להעניק לחמאה צבע צהוב יותר (כאילו שחסר משהו לחמאה ההולנדית). הפרחים משמשים כתבלין שמחליף את הזעפרן, למי שידו אינה משגת. הצבע דומה אבל לא הטעם. בספרד אוכלים את העלים של ציפורני חתול מצויות. באמריקה אכלו את השורשים של הצמח כמקור לעמילן. תהליך ההפקה כלל ייבוש השורשים וטחינתם, אך כיוון שמדובר בצמח חד-שנתי כנראה שהטכנולוגיה הזאת לא מתאימה למידת השובע ולמין שלנו.

ציפורני החתול המצויות הגדלות אצלנו הן מין קטן יחסית למינים האירופיים, אבל הוא שלנו ומצוי בשפע. השתמשתי בו כדי לטייב את החמאה, אפשר גם להצהיב איתו שמן זית ולהכין אורז צהוב.