שלושה מיני צנון גדלים בר בארצנו: צנון פגיוני, בפרחיו הוורודים; צנון מצוי (Raphanus raphanistrum) בעל פרחים בצבע קרם; צנון משתלשל שהשם הלטיני של הסוג עבר עדכון אבל בעברית נשמר שמו (Quidproquo confusum), צהוב פרחים. כמעט כל אחד מהצבעים המקובלים במשפחת המצליבים (Brassicaceae) מוצא את ביטויו בסוג צנון. ריבוי המינים של הצנון במזרח התיכון מראה שככל הנראה כאן הוא מוקד ההיווצרות של המין, כמו מינים רבים אחרים המשמשים בחקלאות שמקורם ממזרח הים התיכון. כאן זיהו אותם האנשים הקדמונים, וכאן שיפרו אותם באמצעות סלקציה חקלאית. הפרות אוכלות אותם בתיאבון, אבל גם הן מקפידות לא להפריז בכמויות ולאחר זמן מה פונות לאכול צמחים אחרים.

הצנון הפגיוני נפוץ בכתמים בצפון הארץ. באזור נחל תבור, למשל, הוא יוצר כל שנה כתמי צבע עזים מאוד. לדעתי הוא היפה בצנונים, אבל אולי אני מושפעת מחיבתי האישית לגוונים ורודים. לא רק הצבע של הצנון הפגיוני שובה את ליבי אלא גם העמדה והמרקם העדין של הפרחים, הפרי המרשים שמזדקר אל על כפגיון, ובכלל כל ההופעה שלו כקבוצה צפופה ומלוכדת.

אנחנו מכירים היטב את אחותו של הצנון, בת התרבות, הצנונית, שהיא קטנה ועדינה ממנו; אצלה, כמו אצל הצנון, נאכל בעיקר השורש. עם השנים נבררו מתוך צמחי הבר פרטים המתאימים לגידול בחקלאות, פרטים בעלי שורשים מעובים וסגולים. אך התהליך מסובך, כי לאחר עקירת הצמח הוא כבר אינו יכול להמשיך לגדול ולפתח פרחים וזרעים שישמשו להשבחתו.

הגעתי לחפש שיחי צנון פגיוני על יד דבוריה, בשיאה של הפריחה ולקראת תחילת הבשלת הפירות. תרמילי הזרעים נאכלים כחטיף בשדה, אלו וגם העלים מתאימים להכנת סלט. לא ניסיתי לטעום את השורשים, כיוון שהגעתי אליהם מאוחר מדיי בעונה. הזמן המתאים לטעום את השורש הוא לאחר שאגר את חומרי התשמורת בעלים, וטרם התרומם עמוד התפרחת. מאז שהתחלתי לאסוף חומר לספר נקודת המבט שלי הונמכה, והיא יותר קרובה לזו של העיזים והפרות.

צנון פגיוני הוא מין נפוץ באירופה ובצפון אפריקה. באנגליה מלקטים אותו מזה מאות שנים. שם גם אוספים את הזרעים, והם נמכרים בשוק של דורהם (Durham) שבאנגליה כתחליף לחרדל, אחד המוצלחים. לא יהיה זה נועז להניח שהצנון הוא אחד הצמחים הראשונים שבויתו. שבייתנו. הצנון היה ירק עיקרי באזור שלנו לפני שהגיעו מאמריקה תפוחי האדמה והעגבניות. ועד היום פיתה עם קצת צנון ובצל היא מזונם הטעים של הרבה אנשים במזרח התיכון.

ניסיתי שני מתכונים. הראשון היה סלט, הפרחים הוורודים שיוו לו מראה עדין אבל טעמו חריף יחסית. ייתכן שבתחילת הצימוח טעמם של העלים עדין יותר. אפשר לשלב את הסלט עם תפוחי אדמה מבושלים ומצוננים או עם חסה מתוקה. המתכון השני הולך עם החריפות עד הסוף, והוא ממרח צנון בשמן זית.