הסוג קדד הוא רב מינים. גם בארץ וגם בעולם. הוא משתייך למשפחת הפרפרניים (Papilionaceae), משפחה עתירת מינים המתאימים למאכל אדם. היא זו שנתנה לאנושות את השעועית ואת הפול, ועוד צמחים רבים עשירים בחלבונים ומשביעים. צמחונים רבים מקפידים להיזון מבני המשפחה, כיוון שהם עשירים בחומצות אמינו חשובות ומהווים תחליף נאות למוצרי מזון מהחי. הזרעים מתפתחים בתוך תרמילים, מה שמסייע בליקוט, ונשמרים בטריותם לאורך זמן. בעבר, כשלא היו מקררים, הייתה חשיבות גדולה למזונות שניתן לאגור אותם מעונה לעונה ולהעביר ממקום למקום. כפי שהזכרתי, תרמילים רבים של בני המשפחה מזינים ומתאימים למאכל, אך לא כולם, חלק מהמינים מסוכנים. למשל, הצחנן המבאיש (Anagyris foetida) גורם לבחילות ולכאבי בטן. לזכותו ייאמר שריחו מזהיר מפני אכילה.

קל לזהות את הסוג קדד: העלים מרובי עלעלים, לפחות חמישה זוגות של עלעלים זה מול זה בעלה המורכב של הקדד. הפרי הוא תרמיל, ובדרך כלל יש לאורכו חריץ. רבים מהפירות נאכלים כשהם ירוקים. ההגדרה של מיני הקדד דורשת תשומת לב רבה, ולו בשל העובדה שידועים יותר מ-2,000 מינים של קדד בעולם. גם בארץ הוא נחשב לסוג הגדול ביותר שיש בו הכי הרבה מינים, בסביבות 50. מדי פעם מאחדים ומדי פעם מוסיפים עוד מינים, והמספר הסופי אינו קבוע ומשתנה עם השנים בספרים השונים. המרכז של הסוג קדד הוא באזור האירנו-טורני, וגם בישראל הוא מרוכז בבתי גידול יבשתיים ובהרים גבוהים. אחת הסיבות לריבוי המינים בסוג קדד היא העובדה שהוא מאפיין הרים גבוהים. על הרים כאלו לעיתים קרובות מתפתחים מינים אנדמיים, בפרט אם ההר הקרוב מרוחק מהם. כמה מינים של קדד הגדלים אצלנו הם אנדמיים לישראל ולירדן, ובשום מקום אחר לא ניתן למצוא אותם.

קדד באר שבע הוא צמח רב-שנתי, שיח גדול יחסית למדבר, מאלו שנעצרים על ידם. העלים גדולים וירוקים, והפרחים הצהובים גם הם מרשימים. לאחר הפריחה הגביע הנפוח עוטף את הפרי, מגן עליו ומוסיף הוד למראה של הצמח כולו. התפוצה העולמית של קדד קהירי היא בסהרה ובמדבריות ערב. חוקרים מתוניסיה וחוקרים מצרפת בודדו מהעלים ומהשורשים של קדד קהירי כמה תרכובות של גליקוזידים, תרכובות של סוכר, עם חומר לא סוכרי בעל קבוצה הידרוקסילית OH. לחומרים האלו יש שימושים ברפואה ובתעשייה. לעיתים קרובות יש להם יכולת להתרכב עם חומרי רעל ולנטרל אותם. לא ידוע לי על שימוש תעשייתי נרחב בקדד קהירי.

מינים רבים של קדד נאכלים. אם אתעה במדבר או על ראש הר ודאי שאטעם את פירות הקדד, אם כי בזהירות. אם אינם טעימים לא אמשיך לאכול אותם ולא מתוך פינוק אלא מתוך אחריות. כך נהגתי גם עם קדד קהירי. הוא נזדמן לי במדבר וטעמתי את הפירות הירוקים, והם היו טעימים מאוד. אין מה להכין מהם מטעמים אלא לקטוף ולאכול, כמובן בתנאי שאנחנו לא בשמורת טבע ולא מגזימים בליקוט.

עונות איסוף:: ינואר עד מאי.