קדד האנקולים משתייך למשפחה מכובדת, משפחת הפרפרניים (Papilionaceae), וכן לסוג רב מינים וחשוב. בסוג קדד יש בעולם יותר מ-2,000 מינים, ובישראל יותר מ-50 מינים. אם אינני טועה זה הסוג רב המינים ביותר בצמחיית ישראל. שלא כסוגים אחרים רבי מינים קל יחסית להגדיר את מיני הקדדים. לרובם אישיות ברורה המתבטאת בצורת הפרי והפרח. קל גם יחסית לזהות את הסוג, שכן מלבד הפרחים הפרפרניים הוא מתאפיין בעלים מורכבים, דמויי נוצה, בעלי זוגות רבים של עלעלים. לעיתים קרובות הצמח מכיל קוצים, בהתאם לצורכי ההגנה בבית הגידול שבו הוא מתפתח.

חלק מהחוקרים מחשיבים את הסוג קדד כמשפחה בפני עצמה, הן בשל תכונות שבהן מיני סוג זה נבדלים זה מזה, והן בשל קבוצות אבולוציוניות נפרדות (סקציות) המיוצגות על ידי מינים שונים בסוג. ועד שתיפול ההחלטה, מבחינתנו הוא עדיין נכד למשפחת הפרפרניים. הסוג קדד מאפיין את הצמחייה האירנו-טורנית, בארץ ובעולם, באזורים שבהם אקלים יבשתי ויובשני. הרבה מהמינים גדלים על הרים גבוהים, רחוק מהים.

קדד האנקולים הוא צמח שנפוץ בכל חלקי הארץ, בייחוד בבתי גידול מופרעים, כדוגמת שדות מעובדים ושדות בור שנעזבו. צבע הפרח לבן-קרם, צורת הפרי מאונקלת, ומכאן שמו. מין זה מצטיין ברב צורתיות רבה; לפעמים מוצאים אותו כצמח קטן ולעיתים כשיח גדול. הוא מתאים את עצמו לתנאים שבסביבה. צמח בוגר יכול להיות בגובה סנטימטרים ספורים עד מטר וחצי. עבודה שנעשתה בתוניסיה הוקדשה לרב צורתיות של הפרי והגדירה 21 צורות שונות. ב-2009, שהייתה שנה שחונה, מצאתי את קדד האנקולים פורח בשולי השדות של בקעת בנימין. כמו כולם בשנה שחונה זו, הקדים לפרוח והקדים להבשיל פירות.

תרמילי הזרעים נאכלים, מבושלים או חיים בסלט. הטעם סביר והמראה מעניין. תרמילי הפירות לא גדולים במיוחד, אבל הזמן שיש להשקיע במלאכת הליקוט שלהם הוא קצר כי הם מתפתחים בצברים. עם התקדמות ההבשלה הפירות נעשים סיביים ואינם טעימים יותר. ילדים אוכלים אותם כחטיף היישר מן השיח. על יד הגדר שבדרך לשדות ראיתי וצילמתי את קדד האנקולים. חיכיתי שבועיים עד שיבשילו הפירות. במועד שבאתי לאסוף אותם הסתבר שלא רק ילדים אוהבים אותם אלא גם פרות. הן ליחכו את צמחי הקדד ששמרתי לאחר כך, ובקושי מצאתי כמה תרמילים כדי להרגיש את הטעם.