משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae) אינה משפחה מהודרת. המינים הנמנים עימה הם ירוקים ודהויי פרחים. מינים רבים מואבקים על ידי הרוח, והדבורים מבקרות אותם לאסוף אבקה מבלי להאביק. החשיבות של משפחת הסלקיים לאדם היא רבה, בעיקר כיוון שהיא נתנה לנו את סלק הסוכר. סבא שלי היה מאכיל עם השורשים הענקיים שלו את הפרות, ואז קראו לו סלק בהמות. והיום, כשפרות מקבלות תערובת אנחנו מקבלים אבקת סוכר. כך או כך, הטעם המתוק נשמר. הסוג בסיה הוא סוג עתיק, והוא מופיע ברשימות המינים הראשוניות שערך לינה, אולם עבודה שפורסמה על ידי בוטנאי גרמני, היינריך שרדר (Heinrich Schrader), בשנת 1978, מציעה לכלול את הסוג קוכיה בסוג בסיה. בעברית משתמשים עדיין בשני השמות: בסיה או קוכיה. יש להניח שבמשך הזמן יתקבע שם אחד.

קוכית המכבד, שלעיתים קוראים לה בסיית המכבד, היא מין שמוצאו מאמריקה, משם פלש לאירופה ולגינות הנוי והגיע גם לישראל, והוא נפוץ גם במזרח בסין וביפן. אצלנו הוא צמח נדיר, גולש לאשפתות בעמקים הצפוניים. ראיתי דיווחים עליו מעמק עכו ומאזור יגור. ברגעי המתח של האבולוציה שלו לא נוכל לדעת אם הוא יידחק על ידי הצמחים המקומיים או יישאר ויתפשט הלאה. ומכיוון שהוא כבר קנה לו מקום ברשימה של מיני הצמחים של ישראל, אני מתייחסת אליו.

זרעים של קוכית המכבד נאכלים ביפן, שם הם נקראים טונבורי ((Tonburi. Its texture is similar to הזרעים היבשים, גודלם מילימטר עד שניים, והם עגולים ושחורים. מתפיחים את הזרעים במים, ואחר כך מבשלים. הזרעים כהים ועגולים, בדומה לקוויאר, ובמקומות שונים השם העממי של המאכל מכיל בתוכו את המילה קוויאר: קוויאר הארץ או קוויאר השדה (land caviar).In . בטונבורי משתמשים גם ברפואה העממית הסינית. It may prevent metabolic disorders such as , אפשרות טעימה אחת היא לקנות את הזרעים או להיות מוזמנים למסעדת יוקרה יפנית. כאן לא מצאתי שמוכרים אותם. המחירים באינטרנט דומים למחיר של קוויאר. אפשרות אחרת היא להמתין לקיץ, למועד ההבשלה של הקוכיה, ואז לחלוב את הענף הבשל בידיים, לנשוף בעדינות להסרת שרידים יבשים של העלים, ואת הזרעים לשמור. אפשר לשמור את הזרעים במקום יבש לתקופה ארוכה, אולי לחודשי החורף שבהם נרעב או למועד חגיגי אחר. העלים נאכלים מבושלים, ואת הזרעים הקטנים והמזינים מערבבים עם קמח ואופים. מומלץ להנביט.