משפחת הקוציציים (Acanthaceae) היא משפחה קטנה בסדרת הצינוראים, קרובה למשפחת השפתניים, על שום הדמיון בצורת הפרח. ממשפחה זו גדלים בארץ רק שני סוגים: קוציץ וריסן. לשתי המשפחות נציגים בספרי, אבל אודה ולא אכחד, תהילתם לא על טיב טעמם אלא על יופיים. מתוך 50 מיני קוציץ הגדלים בעולם, גדל בר בארץ רק אחד, נציג נוסף של המשפחה וגדול ממנו, הגדל בגינות ואי אפשר לעבור על ידו ולא להתרשם.

היופי של הקוציץ נובע גם מעלי הכותרת, ובעיקר מעלי הגביע והעלים המלווים את התפרחת. מוסכם שהם מקור ההשראה שעמד בפני הפסלים הקדומים שגילפו באבן את הכותרות הקורינתיות. הגילוף באבן הקנה לקוציץ תהילת עולם, וגם מפנה אליו את תשומת ליבם של אנשים שלרוב אינם רואים צמחים. אין ספק שהיוונים הקדמונים לא נמנו עימהם. מלבד בכותרות של עמודים ניתן למצוא את עלי הקוציץ מגולפים בכל מקום: על ידיות הדלת, על המשקופים ואפילו קעקועים בצורת העלים של הקוציץ כבר ראיתי. לא ברור אם הוא זכה בשל השכיחות או הדרמה שבכל שלבי הגידול: הגובה, הקוצניות, זקיפות הקומה.

כדי לאכול את עלי הקוציץ הצעירים יש לעקוב אחרי הצמחייה משנה לשנה. ואם אתם מכירים מקום שבו גדלים הקוציצים שובו לבקר אותם מדי שנה. שלדי הפריחה מהשנה שעברה יעזרו לכם לאתר אותם, כי אף שמדובר בצמחים חד-שנתיים הם נאמנים לאתרם ונובטים מדי שנה באותו מקום. על אף התפרחת המרשימה, תפוצת הזרעים היא בעיקר באתרה. כמה פעמים חיפשתי זרעים במטרה לזרוע אותם בגינתי, וכשהגעתי אליהם הם היו נגועים ואכולים ואיבדו את כושר הנביטה שלהם. הזרעים גדולים יחסית ומוגנים בקוצים. אני מניחה שגם להם ערך תזונתי, אך מפחד הקוצים לא ניסיתי. הלכתי בדרך הבטוחה של אכילת עלי החורף של הקוצים. סיכון מחושב שבהחלט הצדיק את עצמו. ועוד משהו, אם אין לכם כפפות, בואו אליהם מלמטה כיוון שמרב הקוצים של העלה מרוכזים למעלה, ומלמטה כמעט שאין קוצים.