השם של הסוג קיטה מקורו במילה קיץ, או אם תרצו קיט, העונה של הקייטנות והחופשות. למרות זאת קיטה סוככנית פורחת בחורף, ובקושי פורחת אצלנו כיוון שמדובר במין בסכנת הכחדה. לא, לא מדובר בסחלב יפה תואר או בחבצלת נחשקת אלא במורכב צהוב, עם פרחים לשוניים, מאלו שאפילו בוטנאים מתעצלים לעיתים להגדיר. לעיתים דור העלים החיצוני בהיר יותר ומשווה לקיטה חן רב. ואם אתם מהמתמידים, תוכלו לראות את הפרי שהוא זרעון קטן שאורכו 1.5 מ"מ. שני סוגי זרעונים נוצרים בתפרחת לעת הבשלה: זרעונים חיצוניים בעלי ציצית עם זיפים קצרים, שנוצרים מהפרחים הקיצוניים הבהירים יותר, וזרעונים פנימיים בעלי ציצית ניכרת עם זיפים ארוכים פי שניים-שלושה מהזרעון.

שני מיני קיטה גדלים בארץ. מין אחד, קיטה רותמית (Tolpis virgata), הוא רב-שנתי ונפוץ, והוא מושך את העין בפריחה הקיצית שלו הרבה אחרי שהעלים איבדו את חינם. מין נוסף, חד-שנתי נדיר, קיטה סוככנית (Tolpis barbata), גדל בקרקעות חוליות ובאדמות חמרה במישור החוף, אותן קרקעות שמתאימות גם לפיתוח ולמגורי אדם. מספר אתריו הצטמצם. רוב האוכלוסיות קטנות והאתרים שנותרו גם הם בסכנת פיתוח. המין אינו בסכנת הכחדה כיוון שהוא גדל, ולעיתים בשפע, במקומות אחרים באירופה ובמזרח הים התיכון. הארץ מהווה את גבול התפוצה הדרומי שלו, ומכאן החשיבות לשמירת המין יותר מאשר לאכילתו. מין זה נאכל באיטליה ובספרד, וכך גם מינים נוספים של קיטה.

נאכלים בעיקר עלים צעירים של שושנת העלים. סוד השמור ליודעי דבר ולבעלי היכולת להעריך ששושנת העלים של החורף היא ממשפחת המורכבים. מי שגר באזור מסוים ומחובר לטבע המקומי לומד למצוא ולהעריך את הצמחים הללו, מסוג המזונות שאוכלים בני המקום משנה לשנה ופחות אוכלים אותם נודדים ומאבדי דרך. אני בחרתי לצרף את הקיטה למאפה תפוחי אדמה. היא הוסיפה קצת נפח והרבה ויטמינים.