הקיסוסית הקוצנית שייכת למשפחת השושניים (Liliaceae). היא קרובה של האספרגוס, ואפשר לראות הרבה קווי דמיון בין שני הסוגים, למשל הפרחים הלבנים והפירות האדומים. פירות אדומים מלמדים אותנו שהם מופצים על ידי ציפורים, ומי כציפורים אוהבות אדום? גם אם הפירות נאכלים על ידי ציפורים אין פירושו שהם מתאימים למאכל אדם. לנו ולעופות יש עמידות אחרת. אם כי, יש צמחים שכמו לנו גורמים גם לציפורים לשלשל, ובכך מזרזים את פיזור הזרעים שנאכלו על ידן. לעיתים הפרי אינו רעיל אבל הזרעים רעילים. העופות אינם מעכלים אותם ובני אדם כן, ומשום כך לנו זה מסוכן.

אני מודה שניגשתי להכנת המתכון בקריצה. הארוטיקה של הפירות הלוהטים מאודם קסמה לי, וחשבתי בליבי: צילומים יפים, אבל מה יש כאן לאכול? להפתעתי, הגבעולים הצעירים מלבד היותם יפהפיים הם גם טעימים. ניתן לזהות עליהם שהם גבעולים של קיסוסית, אף על פי שהעלים צרים יותר, ולהם גוון יותר אדמדם וכתמים לבנים. הכתמים נעלמים עם ההתבגרות, והם הופכים לעלים ירוקים, קשיחים ודמויי לב.

זו גם הזדמנות לספר את האגדה על קיסוסית, מאלו השמורות איתי שנים רבות: קיסוסית הייתה נערה בת כפר. והנה יום אחד הגיע לכפר נסיך, וכרוז יצא בכל הסביבה: "כל הבנות מוזמנות למחולות, וזו אשר יבחר בה הנסיך לרקוד איתה תהיה לו לאישה". באותו בוקר קמה קיסוסית בהרגשה שזה היום שלה (מכירים את הימים האלו?). היא רחצה בנהר, סירקה את שיערה, לבשה את שמלתה הצנועה שכה הולמת את גזרתה, והלכה לכיכר העיר. עוד לפני שהתחילו המחולות צד אותה הנסיך במבטו. כל הנערות עמדו במעגל והוא הביט אליה, צעד לקראתה, ו...הזמין לרקוד את זו שעמדה על ידה. העלבון והצער היו קשים מנשוא. היא רצה בוכייה אל היער, נפצעת מענפים וקוצים, וככה נפלה מדממת על האדמה. במקום צמח שיח הקיסוסית שהעלים הירוקים שלו דמויי לב, ליבה הקר, והפירות האדומים הם טיפות הדם...

הקיסוסית גדלה בר בחורשים של אזור הים התיכון. לעיתים גם לאחר שנעלם החורש נשארים במקום צמחי קיסוסית ויוצרים גוש סבוך. אלו מצוינים לאיסוף ענפים צעירים, שכן אור השמש גורם למטפסים רבים השראה גם לצמיחה וגם לפריחה ולהבשלת פירות, שהרי פירות שיבשילו בצל החורש מעטים הסיכויים שלהם שיופצו למרחקים. הפרחים לבנים וקטנים, והם אינם בולטים במיוחד אך מפיצים ריח מתוק בשעת הפריחה. הפריחה בסוף הסתיו ובראשית החורף.

האינדיאנים והסינים השתמשו בשורשים של הקיסוסית (לא מהמין שלנו) כמקור לעמילנים, וגם להפקת צבע אדום. חיילים נואשים השתמשו בשורשי הקיסוסית כמרכיב להכנת בירה (בסוף המאה ה-19). ייתכן שגם השורשים של המין שלנו מתאימים למטרות האלו, אבל לשמחתנו אנחנו לא מספיק רעבים כדי לעקור צמח כל כך קוצני.

למאכל מלקטים את התימורות, הענפים הצעירים של הקיסוסית, גבעולים, עלים וקנוקנות (שאינן אלא גלגול של עלי לוואי), מאלו הנשברים בקלות. אפשר לחתוך אותם, אבל אני טיגנתי אותם שלמים, שייראו טוב בצילום.