קנה מצוי הוא בין הגבוהים שבמיני משפחת הדגניים (Poaceae) הגדלים אצלנו. יתרונותיו מרובים: הקנים משמשים לקליעת סלים, לקליעת מחצלות, לבניית גדרות, מחסות, ואפילו ניתן להכין מהם חליל ולהנעים את הזמן. האגדה מספרת על המלך מידס שנענש על ידי דיוניסוס, לאחר שהלה שפט בתחרות נגינה בחליל ופסק לטובת יריבו הסטיר. דיוניסוס אמר שמי שלא יודע להבדיל בין נגינתו של אל לנגינת סטיר הוא חמור, ולכן הצמיח לו אוזני חמור. מידס הסתיר את אוזניו באמצעות כובע, ורק הספר שלו ידע את סודו. אבל סוד שכזה הרי קשה לשמור, וכדי לשחרר הוא לחש את הסוד לקנה. אלא שהקנים לא חדלים ללחוש את סודו של מידס בכל פעם שהרוח נושבת, ובמיוחד כאשר עשו מהם חלילים הם ניגנו את הסוד בכל אירוע, וכך נגלה הסוד לכולם.

הקנים שהמבנה שלהם העניק לצמח את שמו הם למעשה הגבעולים של הצמח. כדרכם של גבעולים הם עשויים פרקים פרקים. השכבה החיצונית של הפרק מכילה צינורות הובלה ומעט חומרי תשמורת, ותוכו חלול. המפרקים מלאים, ולמעשה חוסמים וכולאים אוויר בתוך הפרק. המבנה החלול מקנה לו חוזק רב, ועל כן הוא משמש להכנת רפסודות (הגבעול צף על פני המים). אפשר לחצות את הגבעולים ולחלק אותם לאורכם לשישה חלקים. החלקים האלו, במיוחד כשהקנה צעיר, גמישים ומשמשים לקליעת סלים, להכנת עפיפונים ועוד. "בּוּסים" קראנו להם.

כשהם צעירים ורכים, כל חלקי הצמח ראויים למאכל וגדלים כמעט כל השנה. הקנה נפוץ מאוד על שפת המים, ובכלל, אם הגעתם אל המים הרי שהגעתם גם אל המזון; דגיגים, חלזונות והשורשים של מרב הצמחים הגדלים שם נאכלים. לא לחינם כל התרבויות העתיקות התפתחו על יד מים ועל גדות נחלים. אבל חשוב מאוד לזכור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, וחייבים להיזהר מהרדוף הנחלים שגדל אומנם על קו המים אך הוא צמח רעיל ומסוכן מאוד, שאכילתו, ואפילו הכנת תה מהעלים שלו, גורמות למוות.

בשנים האחרונות חדר לבית הגידול של הקנה מין דומה במראה וכנראה שגם בשימושים - העבקנה. קשה מאוד להבדיל בין הסוגים. סימן היכר אחד נמצא במקום שבו הנדן (בסיס העלה) של העלה חובק את הגבעול. אצל העבקנה הוא מסולסל, ואצל הקנה הוא ישר. גם החיבוק של הנדן אצל העבקנה הוא חיבוק מלא, ושל הקנה חלקי. ומי שיודע להביט בפרחים של משפחת הדגניים, יוכל להבחין שאצל העבקנה העלים העוטפים את השיבולית כמו גלימה (הגלומות) שווים זה לזה, ואצל הקנה הם שונים באורך. יש הבדלים גם בבית הגידול: הקנה מתקרב ולעיתים גדל בתוך המים, והעבקנה שומר על מרחק מה, כדברי הנביא ישעיהו (י"ט, ו): וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף, קָמֵלוּ". ועם כל הסימנים עדיין קשה להבחין ביניהם.

על פי כמה מקורות התפרחות של הקנה נאכלות רגע לפני הפריחה וההבשלה. מייבשים אותן, ומוסיפים לקמח כדי להעשיר ולהרבות את כמותו. ואם החמצתם, אפשר לאסוף את הזרעים ולבשל גם אותם. ככל שטעמתי בשלבים שונים של הפריחה, הם נראו לי קשים ולא אכילים. במקום אחר מצאתי המלצה לעקור את הגבעולים התת-קרקעיים ולבשל אותם, אף שלעיתים הם מרים. בשעת חירום ניתן לאכול את העלים והגבעולים של שני המינים. לי היה קשה מאוד לעקור אותם, אבל אולי הלוחמים של הצבא האמריקאי שאליהם הייתה מכוונת ההמלצה יתייחסו אחרת לאלמנט הקושי. קל יותר לעקור צמיחה צעירה, כי היא רכה יותר. אוכלים את הפרק התחתון ביותר של הקנה. לפני הבישול יש לגבעולים ארומה מיוחדת ומעט מרירות, שנעלמת לאחר כמה דקות בישול.