קרדמין שעיר הוא צמח קטן יחסית שגדל בדרך כלל בבתי גידול מופרים, אם כי אני פגשתי אותו לראשונה בחיק הטבע, בחורשות של הסוללים, מחלק פיסת קרקע עם כמה טחבים וצמחים נוספים. הוא נציג צנוע של משפחת המצליבים, בעל פרחים קטנים ולא ניכרים, מאלו הקרויים בפי הבוטנאים "צמחי בטן". במקומות אחרים בעולם גדלים מינים גדולים יותר של הקרדמין, ועל כן הם נאכלים. אצלנו הוא נאכל מכיוון שחביבים עליו עציצים של משתלות וגינות, ומשם מעשבים אותו. ואם כבר אחזנו בו בידינו, אחת דינו להיקצץ ולהיאכל.

הפרי של הקרדמין מוארך. קצת לאחר ההפריה השחלה מתארכת ויוצרת קציץ, שמתאפיין במחיצה דקה בין שני חלקיו, שריד לעלי שחלה ראשוניים. הקציץ המוארך של הקרדמין, קטן ככל שיהיה, דואג להפצת הזרעים. עם ההבשלה הקציץ נפתח ומסתלסל, והזרעים מועפים למרחק של כמה סנטימטרים, מוגבלים בטווח בשל קומתו הקטנה. המסירות הזאת של הפירות להפצת הזרעים ולהרחקתם עמדה לצמח, וכך, סנטימטר אחר סנטימטר, הוא נפוץ וכיום הוא מצוי כמעט בכל העולם.

הסוג קרדמין הוא רב מינים, לפחות 50 מינים רשומים, והוא מכסה מגוון של בתי גידול, גדות נחלים ושדות. רוב המינים הגדלים בעולם נאכלים, אם כי שמעתי תלונות על כך שצמחים בוגרים מפתחים קצת מרירות. המין שלנו זעיר ועל כן מחזור החיים שלו קצר, והוא לא מגיע לזקנה ושיבה. עם זאת, בקצב שבו מגיעים צמחים חדשים לאזורנו, ולעולם כולו, אנחנו יכולים לחכות בזרועות פתוחות ובמזלגות שלופים למינים נוספים שיגיעו.

ואם האנושות של ימינו מנסה לפתח תרסיסים שימנעו את הגידול של הקרדמין כעשב רע, הרי שבעבר העריכו אותו יותר. הנבטים שהתפרנסו בין השאר מייבוא בשמים מהמזרח סחרו גם במינים של קרדמין ששימשו כתבלין ולשימור של בשר. גם השיקוי שבו השתמשה הפיה במחזה "חלום ליל קיץ" של שייקספיר הכיל ככל הנראה גם תמציות של שמן שהופק מקרדמין. מצאתי חוות דעת כזאת, אך לא את המתכון המפורט, צר לי.

בשל גופו הזעיר כמעט לא ניתן למצוא צמחי קרדמין בקיץ. הוא מבין הצמחים שמאפיינים את החורף, אולם בחורף הוא נפוץ מאוד וייתכן שהוא מקיים יותר ממחזור חיים אחד בשנה. השימוש המקובל ביותר שלו הוא לתיבול סלטים, אולם לעיתים משתמשים בו גם לבישול. אני בחרתי להכין מטבל ולקשט איתו סנדוויצ'ים.