רב-מוץ מחוספס נמנה עם משפחת הירבוזיים (Amaranthaceae), אשר מינים רבים ממנה הם עשבים רעים שפולשים ומפריעים בשולי שדות. מינים רבים מקורם מהאזורים הטרופיים והסוב-טרופיים. בני המשפחה לא יכולים להתהדר בצמחי תרבות חשובים, אם כי כמה מינים משמשים לנוי. בשנים האחרונות פלשו לכאן הרבה מאוד מינים של ירבוזים, אולי כיוון שגם בארצות מוצאם הם מלווים את האדם וקל להם על כן לעלות על האונייה עם זרעים או כלים ולהגיע לארץ אחרת.

לא מצאתי מסורת של אכילת רב-מוץ במזרח התיכון. ייתכן שיש כאן מספיק עלים ירוקים אטרקטיביים. סיבה נוספת היא שבעבר, כשהאנשים ניזונו מלקט, הוא עדיין לא גדל כאן. הצמח הגיע אלינו בשנים האחרונות כנראה מאמריקה, כצמח פולש. מוצאים אותו בעיקר באזור מישור החוף, בצל פרדסים או בשולי שמורות טבע. אין לדעת אם יתרבה לכל אזורי הארץ או ייעלם כפי שבא.

מראה עמוד התפרחת של הרב-מוץ אינו מזמין שירי הלל; הפרחים זעירים, וכמוהם הפירות הבשלים, ירוקים עם נגיעה קלה בסגול דהוי. השם העממי של הצמח באנגלית מדמה אותו לשוט של השטן (Devil's horse whip). לא הייתי מסתכלת על הצמח פעם שנייה אלמלא פלאי האינטרנט שהובילו אותי למאגר האתנו-בוטני של הודו, ושם הצמח חשוב מאוד. הוא משמש את המרפאים המקומיים, שילוב של רופאי אליל עם ניסיון חיים, במקרים רבים. תמציות עלים ושורשים מנוצלות למגוון של שימושים גינקולוגיים: להקלת הלידה, לזירוז הפלות ולכניסה להיריון. לעיתים קרובות כאשר מתפרסם פרט פיקנטי על צמח מסוים הוא מופיע במקורות רבים, וזה לא אמור לשמש חיזוק אלא תזכורת שמחברי ספרים ומאמרים נוטים להסתמך זה על זה, שלא לומר להעתיק זה מזה. שני חוקרים הודים מ-Devi Ahilya University, המתמחים בפעילות של בלוטת התריס, בדקו תמציות של הצמח על חולדות, ולדבריהם מצאו השפעה. אני קטנת אמונה וקצת מסתייגת, אבל מה עוד אפשר לומר על צמח אפרפר זה?

העלים והזרעים של הרב-מוץ נאכלים; העלים כעשבי בישול והזרעים עשירים בחלבון. כאמור, לא ידוע לי על שימוש בו במזרח התיכון, אבל יש עדויות רבות מהודו. כנראה צריך להיות יותר רעבים כדי להתייחס אליו. רעב כזה התרחש במחוז Rajputana שבהודו, והזרעים של הרב-מוץ נחשבו שם לתחליף הטוב ביותר לאפיית לחם ול"אוכל של נשים".