רגלת הגינה נמנית עם משפחת הרגלתיים (Portulacaceae), שבה 20 סוגים וכמה מאות מינים. זוהי משפחה של עשבים רכים שהעלים של רבים מהם משמשים למאכל ומיעוטם משמשים לנוי. העלים מכילים ויטמין C, ויטמין B, ברזל וסידן. הרגלה מכילה כמויות גדולות של אומגה 3, ועוד דברים טובים. היא מצויה וזולה, ולעיתים קרובות היא נאספת מהבר ונאכלת. כמעט שלא מגדלים אותה כגידול חקלאי, בעיקר מפני שאפשר לאסוף אותה בקלות מהבר.

רגלת הגינה או ריג'לה, כמו שנהגנו לקרוא לה, היא צמח ירוק ועסיסי, וייחודו שהוא גדל בעונת הקיץ שבה מעטים הירוקים הרכים באזורנו. פירוש השם הוא "רגיל", כי זה צמח נפוץ ביותר. כך שמו העברי עוד מימי המשנה, וכך השם העממי הערבי. הרגלה היא צמח בעל תפוצה עולמית, מה שקוראים קוסמופוליטי, שמוצאים אותו בכל מקום. יש הטוענים שזה הוא אחד משמונת מיני הצמחים השכיחים ביותר בעולם. הפריחה של רגלת הגינה בעונת הקיץ גם היא מלמדת שהיא מין שאינו מותאם במיוחד לקיץ היבש של מזרח הים התיכון. כיוון שהצמח אוהב חום והרבה מים, הוא גדל בגינות מושקות בעונת הקיץ.

רגלת הגינה היא צמח חד-שנתי. כל פרט מייצר הרבה מאוד זרעים קטנים ופוריים מאוד, שגם אחרי שצפו חודשים במי ים הם עדיין מסוגלים לנבוט. הם קטנים ושחורים, ואם קוטפים את הצמח בעונה שכבר יש עליו זרעים וטובלים אותם בכלי עם מים, הפירות נפתחים, הזרעים משתחררים ומחפשים מקום לנבוט בו, ואנחנו יכולים לאכול את העלים הירוקים.

אני מוסיפה את הצמח כמעט לכל סלט ירקות קונבנציונלי בקיץ (עגבניות, פלפלים, מלפפונים ובצל), וגם תורמת קצת עלים לקציצות בשר או לחביתות ירק. אפשר לבשל כמו שמבשלים תרד או להקפיץ עם עוד ירקות. האבוריג'ינים מאוסטרליה מכינים מהזרעים עוגה.

השכנה של סבתי, צילה בן יהושע היה שמה, הייתה אוספת אצלנו ריג'לה כדי להכין חמיצה. לאחר עמל רב מצאתי את המתכון בספר ישן של ויצו: חצי ק"ג עלים, שלושה בצלים ירוקים, ליטר מים, ביצה, מלח, פלפל, סוכר ומיץ לימון – מבשלים וטוחנים ומגישים עם שמנת. אתוודה על האמת, את החמיצה החבר'ה לא אהבו, כנראה שימי החמיצות עברו מהעולם. לעומת זאת, בסלטים ובתבשילים, אהבו את הריג'לה מאוד.