משפחת הרפלסיים (Rafflesiaceae) היא משפחה של צמחים טרופיים טפילים, לא שגרתיים. עם המשפחה נמנית הרפלסיה הגדולה (Rafflesia arnoldii) שנחשבת לבעלת הפרח הגדול בעולם. המין המוזר הזה, שנתן למשפחה את שמה, מפתח פרח שקוטרו מגיע עד למטר אחד. הרימונית צנועה יותר, והיא טפיל נדיר יחסית על צמחי הלוטם. באביב, ממרס ועד מאי, יש סיכוי למצוא אותה מאדימה בבסיס הצמיחה של שיחי הלוטם.

בהיות הרימונית טפיל מושלם היא אינה מבצעת פוטוסינתזה, והעלים שלה אינם מכילים כלורופיל ואינם ירוקים. רוב הזמן היא אינה נראית על פני האדמה, אבל היא ממשיכה לינוק בהסתר חומרי מזון מהפונדקאי שלה. העלעלים או הקשקשים, כפי שקוראים להם לעיתים, הם בגוון אדום עז, והפרחים לבנים או צהובים. הצבע האדום הוא שהקנה לצמח את שמו רימונית.

לרימונית אין עלים ואין שורשים, ומה שיש לה זה גבעול ופרח. על חוויית הרבייה המינית גם היא אינה מוותרת. הפרחים נפתחים באביב, מרס-אפריל, והם נדירים ופורחים בסמוך לקרקע. מומחה בריטי לנמלים הקדיש זמן למחקר שעיקרו עבודת שדה שבוצעה בספרד. לדבריו, המבקרים העיקריים של הפרח שם הם נמלים. אף על פי שבמראה רימונית הלוטם אינה "צמח נמלים" טיפוסי, הוא בדק ואישר שהנמלים אכן מאביקות אותה.

רימונית הלוטם היא טפיל קפדן המותאם רק לפונדקאי אחד - ללוטם. אומנם למיטב הבנתו הבחירה היא טובה, שכן הפונדקאי שלו הוא צמח עמיד ונפוץ מאוד בבית גידולו, אבל יש כאן אלמנט של סיכון אקולוגי שאם תיפגע אוכלוסיית הלוטם עלול הטפיל ללכת לאבדון. מינים אחרים של טפילים לרוב מתאימים את עצמם לסדרה של פונדקאים, בבחינת כל המרבה הרי זה משובח. יש כאן סיכון מחושב שבינתיים מצליח.

נושא מעניין אחר הקשור למינים טפילים הוא הדילמה אם הם חד-שנתיים או רב-שנתיים. כשעקבתי אחרי העלקתיים במגדיר ראיתי שחלקם מוגדרים כחד-שנתיים וחלקם כרב-שנתיים. המינים הטפילים על צמחים רב-שנתיים הוגדרו כרב-שנתיים. בדיקה אצל בוטנאי איטלקי, מומחה לעלקות (ותודה לפרופ' אבינועם דנין על עזרתו), הניבה מסקנה חד-משמעית: כל המינים של העלקות הם חד-שנתיים. אין להסיק מסקנות נחפזות מהעובדה שאנחנו רואים את העלקות מדי שנה באותו מקום. סביר מאוד שהמקום עשיר בזרעים הנובטים מדי שנה ונטפלים לאותו צמח. העליתי את השאלה ומישהו אולי יירתם להשיג עבורנו תשובה מהימנה.

עם ההתחברות לפונדקאי, ואחת היא לנו אם ההתחברות מתרחשת מדי שנה או מתמידה להישמר משנה לשנה, הטפיל שואב אליו חומרים מהצמח ויוצר פקעית. כשהפקעית אגרה מספיק מזון היא מפתחת תפרחת ויוצאת את פני האדמה. הפקעיות הצעירות טעימות מאוד למאכל. צמחים צעירים, שהם למעשה תפרחות, מבושלים כתחליף לאספרגוס. בספרד הילדים מוצצים את הפרחים כדי לזכות במתיקות.