הזרעים של הריסן דשנים ומלאים כל טוב, ואולי על כן הם עטורים קוצים שהופכים את המאמץ לאכול אותם ללא יעיל. משפחת הקוציציים (Acanthaceae), כפי שמקובל כיום נקראת המשפחה על שם אחד המינים החשובים במקרה של הקוציצים, הקוציץ יפה התואר. פרופ' דנין הוא האחראי לתנודות בשם המין. הוא נסמך על החוקר קיי וולסן (2000), שלאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם קבע שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן - ריסן דק (Blepharis attenuata). בעבר סברו כי קיימים בארץ שני מינים: מין הגדל בבתות הספר בתחום של 250 עד 350 מ"מ גשם לשנה (ריסן דק ב"פלורה פלשתינה", ריסן דק במגדיר של פינברון ודנין 1991, וריסן דק-עלים של מגדיר זהרי 1976), והמין ריסן נאכל (Blepharis ciliaris) הנפוץ באזורים שחונים של הארץ, בין 20 מ"מ ל-100 מ"מ, שנחקר באופן מעמיק על ידי גוטרמן ועמיתיו. הם למדו את מערך "שעוני הגשם" המיוחדים של המין. החוקר קבע את המסקנות שלו על סמך חומר מהעשבייה, אך ייתכן שאם היה מגיע לכאן היה סובר אחרת.

פגישתי הראשונה עם הריסן הייתה מתודית: סיור להכרת צמחי המדבר בהדרכתו של מורי יואב ויזל. הוא דיבר על חוסר היציבות בתנאים של המדבר, בעיקר במשקעים, ועל כן פיתחו הצמחים "שעוני גשם" שמאפשרים להם להעריך את כמות הגשם שירדה, ורק אם זו ממושכת דיה, לצאת לתהליך הנביטה. הריסן הנאכל נדיב מאוד לדור הבא; הזרע גדול ומלא עמילן, ועל כן יהיה חבל מאוד לפזר אותו שלא בעיתו שמא ינבוט ויתייבש. כדאי לשחרר את הילדים בזמן, כשהם מוכנים, וזה כנראה אף פעם לא קל, גם לצמחים.

מטרתם של "שעוני הגשם" של הריסן היא להבטיח פיזור זרעים יעיל בגשם. רק לאחר שהפירות נרטבים במידה מספקת, הם מתפוצצים. אתם מוזמנים לנסות ולמדוד. הפיצוץ יורה את הזרעים למרחק רב, עד כמה מטרים מצמח האם. לאחר שהזרעים מגיעים לאדמה הם בודקים את הלחות שבה. אם היא אכן רטובה, יוצאים מקליפת הזרע ריסים (מכאן השם, ריסן) ונאחזים בקרקע, מעכבים את הסחיפה על ידי הנגר של מי הגשם ומאפשרים לצמח להחדיר את השורש לתוך האדמה.

אחד מסימני השדה לצמחים שמתאימים למאכל הוא ריבוי הקוצים. לא תמיד, אבל לרוב צמחים טעימים הם אלו שמתגוננים בקוצים. מהגדרת השם (טרם העדכון) עולה שהריסן נאכל. בהודו מקובל לייחס לו תכונות מרפא ותכונות אפרודיזיות...

הזרעים אכילים אבל קוצניים מאוד. כדי ליהנות מהם עדיף לדוש אותם, לאסוף כמות נכבדת, לעטוף בברזנט או בתחליף, להכות על הצמח היטב ולהפריד את הזרעים. דרך אחרת היא להרטיב אותם ולחכות לשחרור. במדבר הנובי אוכלים גם את העלים.

עונות לאיסוף הזרעים: פברואר עד דצמבר.