שום אשרסון מציג לעולם תפרחת עגולה של פרחים סגולים, יפים ומוצקים, הפורחים לאורך זמן. מכל העולם הוא גדל בר רק בארץ, אנדמי לנגב ולבקעת הירדן. שום אשרסון דומה מאוד למין אחר אנדמי לאזור: שום תל אביב (Allium tel-avivense), אבל הוא יותר גבוה ממנו, ועל כן מתאים יותר לסידורי פרחים. גובה עמודי התפרחת שלו מגיע ל-70-30 ס"מ. פרופ' אבי שמידע טוען ששום תל אביב התפתח משום אשרסון, ולא קמו לו חולקים. שניהם שומים מרשימים ביופיים, אבל מי שפחות רומנטי ויותר רעב מוזמן גם ליהנות מטעמם.

הסוג שום הוא רב מינים באוכלוסיית ישראל (29). בתחרות הסוגים רבי המינים הוא לוקח את המקום החמישי. נראה שכאן הוא מוקד ההתהוות של הסוג, ועל כן גם ריבוי המינים האנדמיים של השומים. עוד לא נאמרה המילה האחרונה בהגדרתם, ונראה שגם לבוטנאים שיבואו באלפי השנים הבאות צפויות משימות והפתעות. השם של המין: אשרסון, בעברית ובלטינית, נותן כבוד לבוטנאי הגרמני פאול פרידריך אוגוסט אשרסון (August Ascherson (Paul Friedrich . הוא התחמק מלימודי הרפואה והעדיף את הבוטניקה, ותרם רבות לידע על הצמחייה של המזרח התיכון. הוא פעל בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, השתתף בכמה משלחות מחקר לאזור, וכשחזר לברלין עיבד את החומר כראוי ופרסם אותו. חלומו למצוא כאן את אם החיטה הוגשם מאוחר יותר על ידי אהרון אהרונסון.

כולם רואים את יופיו של שום אשרסון, ובהיותו גיאופיט הדור פרחים, שגדל בעיקר בבתי גידול מדבריים, הוא מוכן לספק כתמי צבע במינימום דרישות למים. מחקר קצר התאים אותו לגידול בחקלאות, והיום הוא מופץ בהמוניו מעבר לגבולות האנדמיזם שלו. שום אשרסון מצטרף לכ-40 מינים של שומים שמשמשים לגינון ולמאכל בעולם. הוא מבלה את הקיץ בתרדמה, ולקראת החורף מציץ. לאחר שהוא מגדל שלושה-ארבעה עלים הוא מתחיל לפתח עמודי תפרחת, ובהתאם לגילו ולתנאים שבסביבה הוא פורח אפילו במשך חודשיים רצופים. מזה כמה שנים אפשר לקנות בצלים של שום אשרסון במשתלות בארץ ובחו"ל.

כך גם אני זכיתי וקניתי אותו באופן חוקי במשתלה. צילמתי את הבצלים, ואחד טעמתי. וכשנוכחתי שטעמו דומה לבצל הגינה, טמנתי את השאר באדמה וחיכיתי לעלים. כשאלו צצו השתמשתי בהם לתבל את האורז, ושמחתי שאני יכולה ליהנות מהם מבלי לעקור את הצמח. אותן נשים לקטניות שגרו כאן לפני כמה מאות שנים גם הן בוודאי חסכו בבצלים, אולי מתוך מודעות לסביבה, אולי כדי שיוכלו להיזון מהם גם בשנה הבאה, ואולי מפני שהבצלים טמונים עמוק בקרקע, לעיתים קרובות בין הסלעים, וקשה לעקור אותם.