השומים הם בני משפחת השושניים (Liliaceae). יש נציגים רבים של בני המשפחה ובני הסוג שום בצמחייה של ישראל, משפחה של גיאופיטים, חלקם בעלי בצל וחלקם בעלי פקעות. שום לבן קליפות הוא מין נדיר מאוד בצמחייה של ארץ ישראל, "מין אדום" שמופיע בספר האדום והוא בסכנת הכחדה. בארצות אחרות הוא נפוץ יותר, ואם נדמה לכם שאפשר לוותר על האוכלוסייה שבשולי אזור התפוצה של המין, אני מתנגדת. המגוון הגנטי של הפרטים בגבול התפוצה שונה מאשר זה של מרכז אריאל התפוצה. תכונות גנטיות מסוימות שיכולות להתגלות כחשובות ביותר במקרה של שינויי אקלים או שואה גנטית, סביר שיימצאו בפרטים שחיים באזור הספר.

הבצל של שום לבן קליפות גדל בסמוך לפני הקרקע, ועל כן קל מאוד לעקור אותו, לשמחת ליבו של מי שמעוניין לאכול אותו ולמגינת ליבו של מי שמעוניין שהצמח יישאר בן בית בצמחייה של ישראל. הבצל מפתח הרבה בצלצולים שמאפשרים רבייה וגטטיבית במרחק מה מצמח האם, ובדרך כלל הסיכוי רב למצוא אותו בקבוצות של כמה פרטים שנוצרו ברבייה וגטטיבית ומבחינה גנטית הם אותו פרט.

שום לבן קליפות שייך לקבוצה של שומים (סקציית Codonoprasum) שלהם עלי מתחל (העלים שעוטפים את התפרחת) ארוכים מאוד, והתפרחת מכילה פרחים בעלי עוקצים שונים באורכם. התפרחת דלילה יחסית, וכל הפרחים יוצאים מאותה מצעית. הגוון של עלי העטיף נע בין ירקרק לוורוד בהיר. המין דומה מאוד לשום ירקרק ולשום האבקנים, וקל לטעות בין שלושת המינים.

שום לבן קליפות הוא מין שמלווה מגורי אדם ומעדיף קרקעות חנקניות ומדרגות קרקע נטושות. נראה שההעדפה הזאת היא בעוכריו, כיוון שההערכה היא שהמין נעלם מרמת הגולן, שם היה מצוי לפני כמה עשרות שנים, וגם האוכלוסיות שלו במרכז הארץ התמעטו. גם במקרה שלו, כנראה שמי שמשתוקק מאוד לראות את הצמח ייאלץ להשקיע הרבה מאמץ בחיפושים או שייסע לטורקיה או לאיטליה, שם המין נפוץ יותר.

המתכון המובא מתאים לכל מיני השום. ניסיתי אותו בהצלחה עם מינים אחרים ובוודאי לא קטפתי מין נדיר זה לצלחת.