השומר הפשוט נמנה עם משפחת הסוככיים (Umbelliferae). הרעיון השיווקי של המשפחה הוא שכל הפרחים מסודרים בצורת סוכך, ואז קל יותר למאביקים לעבור מפרח לפרח והחיסכון באנרגיה משתלם. במשפחה יש מאות סוגים ואלפי מינים, ובארץ גדלים בר כ-100 מיני סוככיים ובתוכם מין אחד של שומר. הוא נקרא שומר פשוט, ובמגדירים הקודמים קראו לו שומר מצוי, שזהו תרגום מדויק יותר של שמו המדעי. כוכבים ידועים של המשפחה הם הגזר והפטרוזיליה - מינים ששום מטבח אינו שלם בלעדיהם.

הזנים המתורבתים של השומר פותחו בשלושה קווים עיקריים: עלי שמיר – שהם עלים גזורים וריחניים, ארומתיים מאוד, שמשמשים לתיבול מרקים, חביתות ושימורים; "גבעולי שומר" - שהם למעשה חלקו התחתון והבשרני של ציר העלה (יש הקוראים לזן הזה שומר כדי להבדילו מהשמיר) ומשמשים לבישול ולסלטים; זנים המכילים כמות גדולה של זרעים ריחניים - שמשביחים לחם ועוגיות, ומשמשים תבלין למאכלים רבים. אלפי טונות של זרעוני שומר מחליפים ידיים בעולם בכל שנה. ואם לחובבי הסוכריות הריח מזכיר אניס ולחובבי האלכוהול הריח מזכיר ערק, זה לא במקרה.

השומר הוא צמח רב-שנתי, נפוץ מאוד. העלים מופיעים עם הגשם הראשון, גזורים ורכים. לקראת סוף עונת הגשמים העלים מתייבשים, ועמוד תפרחת גבוה צומח ומתנשא מתוך שושנת העלים. חומרי התשמורת שאספו העלים במשך החורף מתנקזים לגבעולים התת-קרקעיים; בחלקם מזינים את עמוד התפרחת, ובחלקם שומרים אנרגיה לראשית הצמיחה של החורף הבא, מתוך דאגה עמוקה ואמיתית לדורות העתידיים.

מקורו של המין באירופה ובמזרח התיכון, אולם כיום ניתן למצוא אותו גם באמריקה וגם באוסטרליה. הרומאים גידלו שומר פשוט בגינות נוי, בחצרות ובגנים. במאה ה-11 השתמשו בו לצורכי מרפא בספרד (נמצאו מרשמים רפואיים). האזכור הראשון שלו מאמריקה הוא משנת 1806, ואפילו דרווין, בספרו משנת 1893 על מגוון בעלי החיים והצמחים המבויתים (The variation of Animals and Plant Under Domestication), שיצא בלונדון בהוצאת Revised , מזכיר אותו.

חומרי הטעם והריח שבשומר אינם טעימים לבעלי החיים הניזונים מצמחים, ועל כן אזור חקלאי שננטש מתכסה, בעיקר בשנים הראשונות, בצמחי שומר. גם כיום הוא מהווה מטרד, ובספרים עם הנחיות לחקלאים בכל העולם מופיעות המלצות כיצד להיפטר ממנו (על ידי חריש עמוק או הפתרון הפחות טוב - ריסוס בכימיקלים). גם במקורותינו נזכר השמיר: ישעיהו הכיר את הצמח היטב, ובמשל הכרם (ישעיה ה', ו') הוא משתמש בתיאור השמיר כסממן לחרבה: "ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית". סביר להניח שהתכוון לאותו צמח שאנו קוראים לו היום שומר פשוט.

לפני כמה שנים הוכרזה "גבעת כלניות" אחת כשמורת טבע, ולכן העיזים חדלו לרעות בה והרועים חדלו ללקט שומר. השומר השתלט על הגבעה, עד שהכלניות כמעט נעלמו ממנה. באותם ימים ערכנו הרבה דיונים מהו הממשק הנכון כדי לשמר את הכלניות: האם מרעה? האם עידור? שריפה שהתרחשה שם פתרה את הבעיה לכמה שנים.

סגולות מרפא המיוחסות לצמח הן של הרגעה וריפוי. תה משורשי השומר או מהעלים עוזר לטיפול בכאבי גרון, בנזלת, בצרידות וגם בדלקות עיניים ובהפרעות עיכול. טעים לשתות תה במים שקודם לכן חלטו בהם עלים של שומר, ואם חולטים בקנקן אפשר להוסיף לחליטה עלים או שורשים ולעיתים זרעים כחלק מהתיבול. השומר אינו צמח מוגן, ובמשך החורף ניתן לאסוף את הגבעולים והעלים הצעירים בשדות. אפשר להיעזר בסכין או במזמרה. כמובן שאסור לאסוף אותו בשמורות טבע. מהזרעים מפיקים שמן וגם אוכלים אותו כחטיף בשטח.

השומר, בשל השמנים האתריים שבו, מרענן את הנשימה ונותן תחושה של קלילות וקרירות לתבשילים. מתאים מאוד לבשל אותו עם בשר כבש שמן או עם כל סוגי המילוי, והוא מצוין כתוספת מרעננת לקציצות בשר או כתוספת לחמוצים ולגבינות. מכיוון שהוא גדל בר בגינתי, אני מתבלת איתו סלטים רבים, למשל סלט של פרוסות מלפפונים מתובלים בסוכר ומיץ לימון. את המתכון המנצח שלי קיבלתי מתושבי נחל צלמון, אף על פי שהוא נפוץ בכל הגליל. וכיוון שאני לא מאלו ששומרות מתכונים, הנה הוא במלואו. שימו לב שהוא כולל שתי פאזות: קודם בישול ואחר כך טיגון.