כמה נחמד להכיר צמח צהוב ממשפחת המורכבים (Compositae) שיש לו סימן היכר מובהק, את השופרית, ידידתי מהימים שבהם עמלתי על עבודת המאסטר שלי בחופי הים. התפרחת של השופרית פורצת מתוך שושנת העלים. בתחילה הניצן הוא כדורי, ואז הוא נפתח. עוקץ התפרחת מתרחב לקראת הראש הכדורי ויוצר את צורת השופר, ומכאן השם.

מינים רבים שאני מכירה, רגע לפני שאני נזכרת איך קוראים להם אני זוכרת מתי ואיפה פגשתי אותם לראשונה. את השופרית הכרתי לראשונה בחוף תל ברוך בתחילת עבודת המוסמך שלי. יצאתי לשטח עם מורי יואב ויזל. השפלנו מבט, והוא הפנה את תשומת ליבי אל הגבעול המתעבה של הצמח. השם כל כך מתאים, שקל לזכור אותו. שם מדעי נרדף שממנו נובע השם העברי הוא Hedypnois cretica. כיום ההתייחסות לכרתית מוגדרת כתת-מין. המקור של הסוג שופרית הוא ים תיכוני, ומכאן היא הרחיבה את אריאל התפוצה שלה ופלשה לארצות הברית ולאוסטרליה. במקומות האלו היא גדלה לרוב בשטחים מופרעים ובשולי שדות, ושם מתייחסים אליה כאל מין פולש.

קל לזהות את הסוג. אנחנו נוטים בקלות לראות את מה שדומה בין הצמחים, למשל צורת הפרחים, ולא תמיד מצליחים לראות את הנסתר, למשל את הפיזיולוגיה, את האנזימים הפעילים, ואת הסבילות למלחים ולחומרים אחרים. השופרית הכרתית היא מין של אדמות קלות וגם של חוף הים. יש בסוג גם מינים רב-שנתיים, גם פקעות שנאכלות, למשל בספרד, אולם המינים האלו אינם גדלים אצלנו.

העלים של השופרית הכרתית נאכלים על ידי בעלי חיים ועל ידי אנשים רעבים או משועממים או כאלה שספינתם נטרפה בים והגיעו רעבים לחוף... הרבה מינים של מורכבים נאכלים, ובמצבי חירום, אם אנחנו מזהים את המשפחה כמשפחת המורכבים אבל לא מכירים את המין, נבדוק שאין ארומה מיוחדת, או במילים פחות עדינות - נבדוק שהצמחים אינם מסריחים ושאינם מכילים מיץ חלבי, וכן נעדיף עלים צעירים כיוון שבמינים רבים הם נעשים מרים עם ההתבגרות. בתנאים רגילים נוודא את הגדרת המין בוודאות לפני שנצא להרפתקה.