לשושן הצחור, ממשפחת השושניים (Liliaceae), יש מקום של כבוד בתפארת הצמחים של האזור. הפרחים שלו גדולים, לבנים ומרשימים. הפרחים היפים היו בעוכריו, שכן האנשים חמדו אותו בכל מקום שבו גדל וליקטו הביתה את הבצלים - אבל גם עזרו בתפוצה שלו, שכן כיום מגדלים אותו כצמח נוי בחממות בעולם כולו, מעבר לתחום התפוצה הטבעי שלו.

במקומות שונים בעולם אפשר היה למצוא בשווקים בצלי שושנים, למשל (Lilium auratum) ביפן וגם בסין, שם גידלו אותם למען הבצלים. מין אחר - Lilium martagon - אכלו הקוזקים לאורך הוולגה, ויש עדויות על מינים נוספים. לא מצאתי מסורות של אכילה של שושן צחור בישראל, אבל לא רק בגללן היראה אלא כנראה בעיקר בגלל הנדירות.

מלבד יופיו נקשרו בצמחי השושן מסורות רבות של קודש. הוא נזכר בתנ"ך פעמים רבות "אני חבצלת השרון שושנת העמקים", כך היפהפייה בשיר השירים. סבורים שעיצוב הקנים במנורת בית המקדש הושפע ממנו, ואפילו הצורה של המגן דוד. מקור השם של הצמח הוא כנראה בספרה שש, שישה עלים בתעתיק העברי שלה. צורת השש מסמלת את השלמות והסימטריה שבפרח. אצל הנוצרים הפרח מסמל את בתוליה של מרים, ולעיתים קרובות הוא מופיע בציורים המתארים אותה. העובדה שהפרח נפוץ מאוד באירופה וישראל היא גבול התפוצה שלו, הקלה על הציירים, אבל תרמה להשמדתו כיוון שהייתה גם מוטיבציה דתית לעקור את הצמחים המעטים שגדלים כאן. כל אותן מיליוני בנות בעולם שנקראות סוזן או שוש קרויות על שם השושן הצחור.

לא, אני לא ממליצה לעקור את צמחי השושן כדי לאכול אותם. אני רק מביאה תזכורת שהבצלים הם בצלים, והעובדה שבתרבות בחרנו לאכול שני מינים של שום לא מורידה מטיב טעמם של בצלים אחרים בטבע. הבצל של השושן הוא אחד הטעימים, אך נכון להיום לא העזתי לטעום. החומצות שבבצל נהרסות עם הבישול, והוא הופך להיות מתוק, עשיר בעמילן, תחליף לתפוחי אדמה או לבצל. אחרי שהשלמתי עם העובדה שהצמח יופיע בספרי מבלי שטעמתי אותו, מצאתי שמוכרים בצלים במשתלה. אחד מאלו שקניתי לעטר בו את גינתי אכן הגיע לצלחתי. ומכיוון שהיה בצל יקר ערך במושגים שלי, החלטתי לנצל אותו עד תום. ולא, הוא לא יותר טעים מבצל רגיל.