שושנת יריחו היא צמח מדברי קטן ממשפחת המצליבים (Brassicaceae). אולי נחפזתי, נכון יותר להגדיר אותו כצמח מדברי שגודלו משתנה. כמו עוד מינים הגדלים באקלים יבש וקיצוני, יש לו יכולת להתאים את הממדים שלו לכמות המשאבים בסביבה, כאשר המשאב המרכזי הנמצא בחסר הוא המים, וכמות המשקעים קובעת את מספר הפרטים ואת גודלם.

אם התמזל מזלו של הזרע והוא נפל בזמן או במקום או בערוץ המנקז אליו מים, הצמח יהיה גדול יותר. בשנת ברכה הוא יגדל יותר מאשר בשנה שחונה. מועד הנביטה ומיקומה הם פרמטר חשוב להצלחה בגידול של שושנת יריחו. על כן הצמח שומר היטב את הזרעים, גם לאחר שהשלים את מחזור גידולו (הוא חד-שנתי). הזרעים נשארים צמודים לשלד היבש, והוא מצידו נסגר ושומר עליהם מפני עופות ונמלים ומפני כל מי שרעב במדבר ומחפש זרעים. ולמרות העובדה שעל צמח יחיד יש לעיתים אלפי זרעים, הוא שומר עליהם בקמצנות. הזרעים משתחררים לדרכם רק כאשר השלד נפתח, והוא נפתח רק כאשר הוא שרוי במים, בכמות גדולה. כמות קטנה של משקעים לא תספיק, נדרשת כמות גדולה, וכך לשושנה יש "שעון גשם" שמבטיח את פיזור הזרעים בעת שבה יש את מרב הסיכויים לנביטה מוצלחת. האסוציאציה הראשונה שלי לשמרנות הזאת היא המנהגים של הבדואים שמחייבים שמירה והפרדה של הנשים הצעירות. תנאים קיצוניים מובילים להתנהגויות דומות גם אצל אורגניזמים הרחוקים זה מזה גנטית.

שושנת יריחו היא צמח חד-שנתי, שמתחיל את חייו בשושנה של עלים אפרפרים שבמרכזם פרחים. לאחר ההפריה הצמח מתייבש ונסגר, וכאמור השלד היבש שומר על היכולת שלו להיפתח ולהיסגר. הנוצרים קידשו אותו כיוון שראו בו סמל לתחייתו של ישו אחרי שמת, וגם שמעתי שהוא מרפא עקרות (גם הצמח, גם ישו). ואם גלשנו לקבוצות ביולוגיות שונות, יש גם מחלה שנקראת שושנת יריחו (Cutaneous leishmaniasis) שמועברת לאדם באמצעות עקיצה של זבוב החול. זו מחלה מאוד לא נעימה, עם פצעים מכוערים, וגם היא אופיינית לאזורים חמים, אך הדמיון בשם הוא מקרי בלבד.

העלים הצעירים של שושנת יריחו נאכלים, וכן הזרעים. את אלו ואת אלו קשה למצוא. כדי לחזות בנבטים צריך לבוא למדבר אחרי הגשם, ואת הזרעים קשה לשחרר מהשלד היבש. כדי לזכות בהם, אוספים הרבה שלדים, מטבילים אותם במים ואוספים את הזרעים. תמיד נשארים זרעים בשלד, וזה עוד אמצעי של השושנה לשמור על עצמה. היא אינה מבזבזת את כל הזרעים בגשם הראשון אלא מפזרת אותם במשך כמה שנים. אני הלכתי בדרך הקלה והפחות מזינה, והכנתי סלט מהעלים.