משפחת הוורדיים (Rosaceae) הייתה המקור לפיתוח של כמה מהפירות האהובים עלינו ביותר - תפוחים, אגסים, שזיפים ושקדים. זו משפחה צפונית שרבים מבניה הם עצים העומדים בחורף בשלכת, ועם ההתחממות של האביב פורצים בתפרחות גדולות וצפופות, בהירות לבנות-ורודות. העץ כולו וכל היער מתמלאים מהם. הדבורים באות בהמוניהן בקול זמזום שאינו פוסק. ימים מעטים, והפריחה תמה, עלי הכותרת הלבנים נושרים לאדמה, פה ושם פרחים אחדים שאיחרו לפרוח מזכירים את היופי, אבל העץ כבר עסוק בפיתוחם של העלים שיעסקו בעבודה השקדנית של הגידול ובפרנסת הפירות והפרחים של השנה הבאה.

השזיפים קנו להם תהילת עולם בברנדי שמופק מהם, סליבוביץ. מכינים אותו משזיפים בתוספת עמילן וסוכר, ובעזרתם האדיבה של חד-תאיים מתסיסים. אבל הברנדי הזה מקורו לא בחבל הארץ של המזרח הים התיכון אלא מצפונו. התרבות המקומית מסתפקת בריבות ומרקחת.

טעמו של שזיף הדוב חמצמץ, אך הוא מתאים למאכל. רעבים יקטפו אותו בשל מהעץ, וסבלנים יותר יאספו אותו הביתה ויכינו ריבה. עונת ההתאמה של הפרי למאכל אדם היא קצרה. קודם הבשלתו הוא עתיר בטאנינים ואינו טעים, ומהר מאוד לאחר ההבשלה הוא מרקיב ונופל מהעץ. אולי בשל כך זכה לשם (בעברית ובלטינית) המייחס אותו לדובים. רק הם כל הזמן בטבע ויודעים מתי יבשיל. אולי טעמו הלא משובח ביחס לפירות היער המתוקים של אירופה תרם גם הוא לכך שהוא נשאר בנדיבות לדובים. הדובים שנהגו להסתובב ביערות שלנו ואפילו נזכרו בתנ"ך נעלמו מזמן. נקווה שמצבו של השזיף הקרוי על שמם ישתפר, אבל גם הוא מין נדיר ובסכנת הכחדה.

הפירות מתאימים למאכל בשדה, לבישול ולהכנת ריבה ולהכנת ליקרים. הזרע, שהוא יחיד וגדול יחסית, מתאים גם הוא למאכל. מפצחים אותו באבן וטועמים בזהירות. אם הוא מר מדיי מוותרים, כיוון שיכול להיות שהוא רעיל ובוודאי לא טעים. אנשים שגרים בטבע מכירים את עצי השזיפים שבסביבתם. אנחנו בשולי האזור האירנו-טורני, ולכן מעטים אצלנו עצי השיזף, והם מוגנים ומכונסים בשמורות טבע, לכן נסתפק בטעימה של פרי אחד בשטח ונסייע לו להפיץ את זרעיו למקום טוב.

מין נוסף של שזיפים, שזיפים ירוקים המגיעים לשווקים, הוא זן מקומי חמוץ אבל בלדי. לא אחת ניסיתי להבין מה טעים בהם ואיך מכינים אותם. אפילו קניתי וישבו אצלי בקערה, אבל לא עמדתי על סוד קסמם. מוצאים אותם בשוק, בכפרים מרוחקים, ותמיד הם אסופים בכלי בסמוך לליבו של בעל הדוכן. ועד כמה שאני חשה מחוברת למסורת ולאוכל של היום ושל פעם, כאן חשתי מנותקת. "יש כאלו שאוהבים את זה, הזקנים" אמרו לי לא אחת, ואני התנחמתי בצעירות שלי ובישלתי אותם עם הרבה סוכר. שזיף הדוב הוא צמח מוגן ונדיר, ועל כן אסור באסיף. ואגלה לכם סוד, המינים התרבותיים והזמינים של השזיפים הרבה יותר טעימים.