שיח אברהם מצוי מעטר נחלים רבים בישראל. הוא ממשיך ופורח גם כשהמים נסוגים, ועל כן הוא מאומץ כצמח נוי בגינות. הסוג משתייך למשפחת הוורבניים (Verbenaceae). למשפחה יש אוריינטציה לבתי גידול לחים ופרחים קטנים מקובצים לתפרחת. נציגיה אצלנו הם הוורבנה, הליפיה, והפולש האגרסיבי לנטנה. נזכיר גם את הלואיזה, צמח תה שפלש לשולחנות וגולש לכוסות תה ירקרקות. רוב המינים באו לכאן מהאזורים הסוב-טרופיים של אמריקה. מלבד יופיים החזותי של הפרחים יש להם ערך מוסף בגינה ובנוף, כיוון שהם מושכים פרפרים. עלי הכותרת שלהם מהווים מעין אגרטל מלא נקטר שמתאים לחדק הארוך של הפרפרים. ובנוסף, הסידור של התפרחת מאפשר להם לנחות עליה ולעבור בנוחיות מצמח לצמח.

השם אברהם מתייחס לאברהם אבינו. האמונה היא שהאיל שהוקרב לאל במקום יצחק הסתבך בקרניו בצמחי שיח אברהם כשבא לשתות מים. במוסר של היום הסיפור כולו נוראי ולא סביר, אבל בתקופת התנ"ך היה היגיון אחר. והאיל? הוא לא מריח שיש שם אנשים ובא לשתות? ועוד מבלי להכין פתח מילוט? גם הוא היה כנראה ביום לא טוב, ורוח אלוהים הובילה אותו למעשה הטוב של חייו, לגדות המים ולצמחייה הסבוכה שאין ממנה דרך מילוט.

הנחלים במזרח התיכון הם בתי גידול מבוקשים, ועל כן התחרות בין המינים רבה. שיח אברהם מחלק את בית הגידול עם הרדוף הנחלים, ועל פי התרשמותי במקומות הרטובים יותר זוכה ההרדוף, ושיח אברהם מרחיב את תפוצתו למקומו היבשים יותר. מראה החפיפה והחלוקה של משאבי בית הגידול בין הנוכחים בו הוא אכן אחת החוויות היפות המזומנות למי שמכיר את הטבע.

הפירות של הצמח משמשים תחליף לפלפל חריף בקפריסין ובמקומות נוספים. במרוקו משלבים אותו בחנויות התבלינים בתערובת ראס אל חנות. משתמשים בעלים של שיח אברהם גם להכנת תה בעל סגולות מרפא מגוונות, וכתבלין לתבשילים. ואם עצרנו בשפת הנחל, נוציא את הקמח מן הבגז' של הג'יפ או מהתרמיל או מהשק שנושא הגמל שלנו, ונלוש פיתה מתובלת.