זהו עוד צהוב בלתי אפשרי ממשפחת המורכבים (Compositae). העלים הצעירים נראים לעין לא מיומנת, או יותר נכון לעין שהיא לא מאוד מיומנת, כמו העלים של הניסנית ומינים אחרים מהמורכבים. העלים מסודרים בשושנת, והם דמויי שיניים או חיצים המסודרים בזה אחר זה. השינן מזכיר מאוד כתמה עבת שורשים, וקל לטעות ביניהם. הם דומים במבנה התפרחת, בעלים ובעונת הפריחה, אבל צורתו המיוחדת של העלה מסגירה אותו. שני המינים גם דומים בטקטיקה של החיים, בהיותם מראשוני המלבלבים ומראשוני הפורחים הם מתבססים על מאגרים משנים קודמות. לשני המינים שורש מעובה שבו הם אוגרים את המזון שיאפשר להם פריצה מהירה בתחילת העונה. במהלך עונת הפריחה הממושכת הם ממשיכים לחסוך ולמלא את השורש לקראת השנה הבאה.

אסטרטגיית החיים של השינן מלאה אבטחות, ועל כן המין ממשיך ומתקיים שנים רבות: הרבה פרחים, הרבה עלים, העלים בעיקרם צמודים לאדמה והם מעט מרירים, הצאן צריך להיעצר ולהחדיר את הלשון מתחת לשושנת העלים כדי למשוך אותם, אפשרי אבל קשה ללחך אותם. שושנת העלים גם מגרשת מסביבתם הקרובה הרבה מתחרים שלא יוכלו לנבוט, פשוט מפני שהם עושים צל בסביבה וישאירו לשינן אזור גדול יותר לנקז ממנו מים יקרים גם בימי מחסור והפסקת גשמים.

הסוג שינן כולל יותר מ-50 מינים הנפוצים בעולם כולו. בארץ רשומים רק שני מינים, שינן עב שורש ושינן סורי (Taraxacum syriacum), הגדל בחרמון. יש הטוענים שמדובר בתת-מין של שינן עב שורש. כנראה שרק בדיקה גנטית תכריע את הפולמוס, אולי מין דומה או אולי תחילתה של דרך חדשה למיני השינן. בקפריסין גדל ונאכל מין נוסף של שינן (Thymus capitatus), לדבריהם עוד מהתקופה הרומית.

בגטינגן (Goettingen) שבגרמניה השתמשו בשורשים מיובשים כתחליף לקפה. יש עדויות מהמאה ה-18, כנראה עוד מלפני שהם ידעו קפה-קפה מהו? קלם (1749, Kalm), בשיחת רכילות שוטפת, מספר על הצרפתים של ניו-יורק שמכינים ממני סלט מבלי להשתמש בעלים. יש אזכורים מאירופה על השימוש בשן ארי החל מהמאה ה-16, אבל ככל הנראה מעולם לא גידלו אותו בחקלאות. האזכורים הופכים לאט לאט להשמצות על הטעם, וכיום, בראשית המאה ה-21, הוא נחשב לצמח מריר שאכילתו וליקוטו מהבר מיותרים. האזכורים המעשיים היחידים מתקופתנו הם לשימוש עממי בצמח למרפא. נראה שנס לחו ועל כן מובטחות לו עוד שנים רבות בעולמנו מבלי שהאדם יטריד אותו יותר מדיי.

העלים הצעירים נאכלים חיים או מבושלים. השינן מתאים לבישול קציצות, מרקים, כתוספת לתבשיל. אני לא אהבתי. העלים שטעמתי היו מרירים, ובעונה זו של השנה יש כל כך הרבה עלים טעימים. לא הייתי טורחת בשבילם אלא אם כן הם הצמחים האחרונים שנותרו ואני ההרביבורית האחרונה. במינים רבים המרירות מתפוגגת עם הבישול, וייתכן שכדאי לנסות אותם מבושלים. ואולי הייתי נשארת עם הטעם המר אלמלא מצאתי בסלע אפרודיטה שבקפריסין צמחי שינן צעירים. בתוספת כרוב ושמן זית וגם ככה על הלחם, הם היו טעימים.