שלטה צרת עלים היא מצליב לבן פרחים שמקדים לפרוח לפני השלג בחרמון, מין צפוני שהגיע אלינו (או אנחנו אליו) ואנחנו מברכים על המפגש. אודה על האמת, בפגישה הראשונה השלטה הפתיעה אותי. מרחוק ראיתי שושנת עלים ירוקה ופרחים לבנים צפופים. ציפיתי לראות מין ממשפחת הסוככיים, והנה מין מובהק של משפחת המצליבים, לבן פרחים ומרובע עלים. הזיהוי של המשפחה הפעיל אצלי מייד את מיצי העיכול. יש גם מינים נאכלים במשפחת הסוככיים, אבל צריך לבדוק ולאשר, ואילו את המינים ממשפחת המצליבים אפשר להכניס לפה בלי הרבה היסוסים.

שלטה צרת עלים היא מין בעל משרעת תפוצה רחבה בחלקו הצפוני של העולם, ואנחנו סמוכים לגבול התפוצה הדרומי של המין. במזרח הים התיכון הוא גדל בחרמון, ברמת הגולן ובהרי אדום. ואם על כן הוא נדיר אצלנו, במרכז אזור התפוצה העולמי שלו, באירופה ובאסיה, הוא נפוץ מאוד בעיקר בבתי גידול סלעיים.

ואם לעיתים המצליבים שאנחנו פוגשים הם אפרוריים וסטנדרטיים, לא כן שלטה צרת עלים. העלים שלה מרשימים, הפרחים יפים, ובעיקר הפירות שדומים למטבעות, נישאים על גבעולים גבוהים. המראה גרם לי לפקפק בדבריה של אימי שאמרה לי שכסף אינו גדל על העצים... כנראה על שיחים, כי מראה הפירות הבשלים כמטבעות זהב... ואם אנחנו רגילים לראות פירות שמנהליהם מפרסמים אותם בצבעים אדומים כדי למשוך את הציפורים, כאן הפרסום הוא בנפנופים וצלצולים, אם כי גם בלא עזרה מבעלי החיים הרוח מפיצה אותם לכל עבר.

בהיות השלטה צמח נפוץ, נעשו עליה עבודות ומחקרים רבים, ובכל פעם בדקו היבט אחר של תכונותיה. חוקרים אמריקאים (1971) בדקו את הכדאיות הכלכלית לגידול שלטה עם מינים נוספים כצמח מאכל. הארומה השומית וגודל העלים והשיח כולו נראו מבטיחים. חוקר מלונדון עם חוקר מניו-זילנד (1980) גילו שהצמח מכיל כמויות גדולות במיוחד של ניקל. מתאים למי שחש מחסור וכמובן אסור למי שרגיש. בהמשך המחקר, בשנת 2006, גילו חוקרים טורקים שלצמח יש עמידות גבוהה יחסית למתקפה של פטריות. ייתכן שהעמידות נובעת מחומרי הריח או מהניקל. בכל מקרה, זו בשורה טובה לשלטה וגם לנו שנוכל להשתמש בתכונות העמידות שלה לצרכינו.

מצאתי בספרות עדויות על מינים רבים שנאכלים, אם כי לא ישירות על המין שלנו, שלטה צרת עלים. לרוב המינים יש ריח המזכיר במידה מסוימת שום, ועל כן בחרתי לתבל אותה בשום להעצמה. מי שהתיבול ריחני מדיי עבורו, יחליף את השום במלח ופלפל.